אתם יודעים מה תמיר מצחיק אותי איתכם? שבצורה מאוד מעצבנת, אתם תמיד צודקים, ואיכשהו לא משנה כמה אני מתווכחת, בסופו של דבר אני תמיד עושה מה שאתם אומרים לי. 

בשנה שעברה, לפני קצת יותר משנה, לי ולמר ג׳ היה ויכוח בנוגע לרגש מול היגיון. אמרתי לו שלדעתי אנחנו צריכים להיות רציונליים יותר. גם אמרתי לו שאי אפשר להסתמך על רגש, כי הוא גורם לנו לראות את העולם בצורה מעוותת-משהו. סייגתי את זה ואמרתי שלהט הוא טוב ושכן יש רגשות טובים, אבל בכללי בדרך כלל עדיף לנו להיות רציונליים. 

הוא אמר לי, לא במילים האלה אבל עם אותו הרעיון, שזה שאני מפחדת מהרגשות הרעים, המאכזבות ומהכשלונות לא אומר שטוב לנו יותר בלי רגש, אלא רק שאני מפחדת להתמודד. (בסופו של דבר אמרנו שנדבר על זה בעל פה וזה מעולם לא קרה.)

כשהחלטתי שאני משנה דברים החלטתי שאני מתחילה להרגיש. הפסיכולוגית שלי אומרת שמאז אני כמעט ורק רציונלית, אבל האמת היא שזה ממש לא נכון. לפני מר ג׳ היתה לי נטייה למצבי רוח מטורפים, ואחרי זה הייתי יציבה, וזה גורם לכל ההתנהגות שלי להיראות קרה יותר. אבל זה לא נכון. זה לא נכון כי אם מסתכלים על הכל, רואים שאני מרגישה ורואים שאני מרגישה חזק. 

אבל היום מוכיח שעדיין לא עברתי את כל הדרך (כן, מר ג׳, אני יודעת שזה בסדר כי אני רק בת 17.5).

אני עומדת מאחורי הדברים שאמרתי ל-MIG היום. יש לי בעיות - ואחת הבעיות העיקריות שלי היא שעדיין לא הצלחתי לעשות אינטגרציה מלאה לאישיות שלי. כי מצד אחד אני סם, ומצד שני אני דניאל. מצד אחד אני מדעית לחלוטין, ומצד שני אני פילוסופית. מצד אחד אני רציונלית, ומצד שאני אני מאמינה בקסם ובפנטזיה והכל. מצד אחד אני רודפת אחרי ההיגיון והמדע וההוכחות להכל, ומצד שני אני מאמינה בדברים שלא הוכחו ושהרציונל אומר שהם לא אמיתיים. 

ואני מניחה שזה מה שאני עדיין צריכה ללמוד. אני מדענית, ומצד שני אני פילוסופית, וקשה לתחזק את שני הצדדים האלה. קשה למצוא את הפשרות האלו. יש דברים שאני מאמינה בהם בכל לבי למרות שהשכל אומר שהם מגוחכים (כמו קסם), ויש דברים שאני מאמינה בהם בגלל שאני מרגישה, אבל גם בגלל שהסטטיסטיקות וההיגיון שלי אומרים לי שהם נכונים. קצת קשה לי, לדוגמא, כשאני קוראת פילוסופיה היום, כי יש לי נטייה להגיב לדברים בצורה קצת מדעית (אז נכון שעברו עשרות מאות של שנים מאז אפלטון, אבל עדיין).

ואני חושבת שזה מה שבתם ללמד אותי (בין היתר).

כי האמונה הזאת בנוגע לעט היא טיפשית. ההיגיון שלי צורח שזה טיפשי, אבל מה ש-MIG אמר היום, פסיכולוגית זה משפיע וזה מה שנכון. וזה לא רלוונטי מה ההיגיון אומר, אלא מה הלב אומר, וזה נכון. אבל זה עדיין קצת קשה לי לקבל את זה. 

מה שמחזיר אותי לזה שאתם צודקים ושאני בכל מקרה כנראה אסיים בלעשות מה שאתם אומרים. 

אן.