עומדות בפניי כמה החלטות חשובות.

מעולם לא "צינזרתי" כאן מכתב שכתבתי לך בהתאם לכללים שאתה ואני קבענו, ואני לא מתכוונת להתחיל עכשיו. אני יודעת שמבחינת מר ג' האמיתי התקופה ההיא נגמרה ועברנו הלאה, ובדיוק בגלל זה אני לא באה לספר לו את כל הדברים האלה, אבל אתה לא הוא, ולך אני מספרת את כל מה שהייתי רוצה לספר לאדם האמיתי ואני יודעת שאסור לי. ובגלל שאני יודעת שזה לא מגיע אליו, בגלל שאני יודעת שאין לו מושג כמה דברים אישיים אני כותבת לך כאן, אני מרגישה בנוח לכתוב לך את כל מה שפעם הייתי יכולה להגיד והיום אני כבר לא.

אבל יש לי בעיה. יש לי כמה בעיות, למען האמת.

אני לא בטוחה מה אני רוצה. זאת הבעיה הראשונה שלי. השנייה היא שיש לי תחושות שאני לא אוהבת.

אני לא אפרט על השנייה. אני לא רוצה לגעת בזה ככה, ואני לא רוצה לגעת בזה פה. הייתי מספרת לך אם עדיין היינו מדברים, הייתי מבקשת את עזרתך, אבל אני לא רוצה לעשות את זה ככה. היא קשורה למחשבות שכתבתי לך עליהן במכתב האחרון. היא קשורה לעובדה שאני reading too much into things, שכחתי את הביטוי בעברית. היא קשורה לעובדה שאני רואה כל קשר שיכול להיות, ולבעיה X, ולעוד כמה בעיות שהיו לי בעבר. היא קשורה להרבה מאוד דברים.

הראשונה... הבעיה היא שאני לא ממש יודעת מה אני רוצה לעשות הלאה עם המכתבים האלה. זה החלק האהוב עליי בימים שבהם אני כותבת לך. זה החלק האהוב עליי בגלל שככה אני מדברת איתך - אני מספרת לך מה קורה בחיים שלי כמו שהייתי מספרת לך פעם, ואני יכולה לפעמים לשמוע את התגובה שלך כאילו אתה אומר אותה, מרוב שאני מכירה אותך. אני אוהבת את התחושה של ההשתחררות ואת המחשבה עלייך מחייך כשאתה קורא את זה. כי אני מכירה אותך - וזה בדיוק מה שאתה עושה.

אבל אני לא באמת יודעת מה נהיה מהם. זה היה פילוסופיה ופסיכולוגיה וחינוך וסתם לספר לך כמה שינית את החיים שלי, ואני מפחדת שבאיזשהו מקום זה נעשה יומיומי מדי. פשוט מדי. יותר מדי סביב הימים שלי בעולם הזה ולא בעולם המחשבה. הרי, כשכן דיברנו, לא ממש הייתי מספרת לך על שיעורים אחרים שלי. נכון שדיברנו פה ושם על דברים אחרים, אבל אלה לא באמת היו שיעורים אחרים, אלא בעיקר ציונים אחרים. לא באמת דיברנו יותר מדי על החיים שלי, אלא יותר על פילוסופיה ופסיכו' וכשנכנסנו לעומק, זה היה לעומק של הנפש שלי. אני שואלת את עצמי אם אני באה אלייך יותר מדי, אם אני כותבת לך יותר מדי, אם אני מתייעצת איתך יותר מדי. כי זה לא באמת התנהל ככה כשדיברנו, ואני שואלת את עצמי אם את אותה תלות שפיתחתי בך אז העברתי למכתבים.

ואני שואלת את עצמי אם אולי קצת הגזמתי. "קצת".

ואני יודעת שאמרת שלפעמים תלות היא דבר טוב, אבל אני חושבת שהיית מסכים איתי שהיא לא במקרה הזה. אולי לא מהסיבות שלי - אמרתי לך, אני לא רוצה לדבר עליהן ככה. הכל התחיל מיום שלישי והמחשבות הארורות האלה - אבל אני חושבת שהיית מסכים איתי.

ואני שואלת את עצמי מה יהיה הלאה.

בקצרה, היה לנו מפגש פתיחת סמסטר באוניברסיטה אתמול. ברור שאני אספר לך אחרי המפגש הראשון בשבוע הבא, אבל זה היה טרום-סמסטר. אמרת לי שלמדת שם, אז אתה בטח יודע לבד על מה אני מדברת. פתחו את האתרים של הקורסים ומצאתי את עצמי מתלהבת, וכל היום היה סביב זה.

והיום יש לי פגישה חשובה, אבל גם על זה אני לא אדבר. אני רק מקווה שיילך בסדר.

ואני חושבת שהיה עוד שרציתי לספר לך, אבל כרגע אני לא מצליחה לחשוב על כלום. אבל אני עוד אזכר ואם זה חשוב אני אכתוב לך. אתה רואה, זה נעשה כמו ההודעות שהחלפנו - תמיד הייתי שוכחת מה אני רוצה לכתוב לך. הלוואי שהייתי יכולה לומר לך ולסגור את העניין ככה, אבל יהיה קצת מסובך ליצור אשליה שלך.

לא, זה לא ממש מצחיק גם אותי, אבל ניסיתי.

אן.