כרגיל, מדובר בדעות שלי בלבד.

-השעות: אני מגיעה מכיתת מחוננים, וככה יוצא שאני יכולה להעריך יותר טוב את בזבוז הזמן שנעשה בבתי הספר הרגילים. בכיתה י', כשעברתי לכיתה הרגילה, המערכת שלי נראתה כמו שנראתה המערכת שלי בכיתה ג', כשהגעתי לכיתת המחוננים. אני לא אומרת שצריך להוסיף שעות כמו שמוסיפים למחוננים, כי זה יותר מדי לתלמידים הרגילים, אבל הוספה של עוד כמה שעות למקצועות הליבה לא תהיה נוראית. בסופו של דבר, אלה המקצועות הכי חשובים שנלמד בבית הספר, ואלה המקצועות שצריך להשקיע בהם הכי הרבה. עם עוד שעות אפשר יהיה להרחיב, ללמוד את החומר כמו שצריך, ולהשקיע באמת. בכיתות הנמוכות יותר אפשר להשתמש בזה להעשרה בנושאים מחוץ ללימודים, ולהעמקה של יכולות למידה שונות.

-תוכנית הלימודים לפני התיכון: הרעיון הנוכחי של תוכנית הלימודים הפרה-תיכונית הוא כנראה (וזאת השערה שלי) להעשיר את הילדים עם עוד ידע שמעניין להחזיק בו. אני מאוד אוהבת את הרעיון הזה, אבל זה פחות פרקטי היום, במיוחד לאור העובדה שהיום אף אחד לא זוכר כלום מלפני התיכון. אז בקטע הזה יש כמה אפשרויות: אפשר להפוך את כל החטיבה להכנה לתיכון, ואפשר להשתמש בתוספת השעות שדיברתי עליה כדי לשלב גם הכנה לתיכון וגם העשרה. מצד אחד, להתחיל את הלמידה לבגרויות כבר בחטיבה, בצורה איטית, רגועה ומעמיקה יותר (אני מודעת לעובדה שמדובר בילדים קטנים בכמה שנים, ובדיוק בגלל זה אני מציעה האטה ועדינות עם התכנים), ומצד שני להמשיך להעניק להם העשרות במקצועות כמו היסטוריה, תנ"ך, מתמטיקה, וכו'. (לאורך כל הדרך בכיתת המחוננים קיבלנו העשרה בהמון מקצועות. זה גם מהנה, זה גם מעניין וזה גם מאפשר רגיעה זמנית מהלחץ לבגרויות ולמבחנים.)

-תוכנית הלימודים בתיכון: התוכנית מצומצמת מדי. אין בכלל על מה לדבר. את מתמטיקה עיקרו מהשורש, בחמש יחידות לפחות, בהיסטוריה מורידים תכנים חיוניים (כן, ההיסטוריה שלנו חיונית), באזרחות מתמקדים יותר מדי במדינה היום ופחות מדי בדמוקרטיה ובדרך שהיא אמורה להתנהל לעומת הדרך שבה היא מתנהלת (ואפשר לראות את זה בדיונים שהיו לנו בכיתה), בלשון שמים דגש על תחביר והפועל (שבכנות, מי מאיתנו ישתמש בהם בעתיד?) במקום על מיומנויות כמו סיכום, חיבור, ולמידה נכונה של טקסטים, ואת ספרות הפכו למקצוע שבו המורה מכתיב כל השיעור והתלמידים רק כותבים (במקום הדיונים שאמורים להתקיים בכיתה על המשמעות של דברים בסיפור). יש לי גם מה להוסיף על פיזיקה וכימיה, שמשניהם הוציאו את כל הפואנטה של פיזיקה וכימיה, ואני בטוחה שזה נכון גם למקצועות בחירה אחרים, אבל את זה אפשר להשאיר לשלב ב' של השינוי. בתור התחלה צריך לשנות את תוכנית הלימודים ככה שתלמד את המקצועות האלה באמת, יחד עם דברים ששימושיים לתלמידים בהמשך החיים שלהם, או דברים שהם חייבים לדעת. כמו שהמורה שלי למתמטיקה אמר שזה טיפשי להוריד את אינדוקציה, כי זה אחד הדברים הכי שימושיים שיש, ככה אני בטוחה גם שהמורה שלי ללשון תסכים שדגש על עברית נכונה ועל עבודה עם טקסטים יועיל יותר לתלמידים. ובסופו של דבר, מטרת התיכון היא לא לעבור את הבגרויות, אלא לחנך וללמד.

כמובן שגם אם ניגשים למקצוע בי"ב צריך להתחיל ללמוד אליו מוקדם. זה מרגיע את לחץ הזמן של המורים.

-המיקוד: צריך לבטל אותו. חד וחלק.

-בגרויות: במקצועות הבחירה, בגרויות זה מטופש. בסופו של דבר, מדובר במקצועות שהתלמידים עצמם בחרו ללמוד, ואם הם בחרו ללמוד אותם הם כנראה מתעניינים בהם ורוצים ללמוד אותם בלי קשר לבגרויות. זה לא נכון לכל התלמידים, אני מודעת לזה, אבל לרובם כן וזה מספיק. במקום בגרויות אפשר להעריך את התלמידים לאורך השנה עם עבודות שנעשות, ולתת אפילו פרויקט סיכום למקצוע בשנה האחרונה של הלימודים (כמו שנעשה באזרחות וברפואה. זה מעניין, זה מכניס את החומר לראש וזה מעניק להם את האפשרות ליישם אותו).

במקצועות החובה יש להשאיר את הבגרויות. מדובר במספר מצומצם של בגרויות בשבעה מקצועות. את הבגרויות האלה אפשר יהיה למקם ביוני-תחילת יולי, ככה שלמורים יהיה מספיק זמן ללמד את כל החומר ולחזור עליו. אבל בכל המקצועות אפשר להוסיף עבודה עיונית שתהווה חלק מהבגרות (באזרחות היא 20%), שבה התלמידים יוכלו ליישם, ללמוד ולעבוד עם החומרים שהם למדו. זה מעביר את המידע הרבה יותר טוב מבגרויות, וזה מאפשר להם חירות מסוימת בנוגע ללמידה (הם בוחרים את הנושא ואת שיטת העבודה, לדוגמא).

-שיטת לימוד: יש מורים שמשתמשים בשיטת לימוד קצת שונה מהשיטה הפרונטלית הרגילה, שיטה שכוללת סרטים, דיונים, הוספת עניין למקצוע עם פעילויות וכו'. זה מאפשר לתלמידים להעמיק, ללמוד, ליישם ולראות מה יכול להשתנות ואיך. אני מאמינה שמעבר לשיטת לימוד כזאת יאפשר ללמד טוב יותר. מדובר בצמצום ההכתבות (חלוקת חומר מודפס), ומעבר עליו בכיתה יחד עם שילוב הפעילויות שהזכרתי.

-הערכה לאורך השנה: בנוגע להערכה השנתית, אני מאמינה שעדיף להקטין את כמות המבחנים ולתת לתלמידים יותר בחני פתע או עבודות. בחני הפתע יגרמו לכך שתלמידים יצטרכו להמשיך ללמוד את החומר לאורך כל השנה, ולא רק לפני מבחן, ויגרמו לכך שהם יזכרו אותו טוב יותר ויאפשרו לימודים תקינים, שבהם כולם זוכרים את החומר לאורך כל השנה ואפשר ללמד חומר כמו שצריך בהתבסס על חומר קודם. על עבודות כבר דיברתי, אז אני לא אחזור לזה.

-במישור החינוכי: המטרה השניה של מערכת החינוך, ואני מאמינה שגם המטרה החשובה יותר, היא לחנך את התלמידים. להעביר ערכים, להסביר התנהגות תקנית, לעודד התנהגות שמתאימה לחברה וכו'. כמו שאני רואה את זה היום, הדגש הקיים בבתי הספר הוא על לימוד המקצועות (כתוצאה מהצורך בציונים), ולא על החינוך עצמו. צריך להיות דגש על החינוך היום, וצריך לעבוד על זה בכל אמצעי שיש. אני עדיין לא לגמרי בטוחה איך לעשות את זה, אבל זה משהו שצריך לתקן.

-חוזקות ולא חולשות: ההתמקדות של רוב המחנכים היום היא לא נכונה. הם מתמקדים בדברים שבהם התלמידים פחות טובים (אני מניחה שכדי שהם ישתפרו) במקום בדברים שהם טובים בהם. בקצרה, (כי דיברתי על זה פה בהרחבה), צריך להתחיל להדגיש את הדברים שהתלמידים חזקים בהם, לשבח אותם על זה ולתת להם את ההרגשה שהם יכולים להמשיך להשתפר באמצעות הדברים החזקים בהם, ולא להתמקד בדברים שהם צריכים לשנות ובחולשות שלהם. זה משפיע על התלמידים, זה מחנך אותם להתמקדות בחוזקות ולא בחולשות, זה משפר את המצב שלהם לאורך השנים (מניסיון), ואני די בטוחה שגם הוכח פסיכולוגית שזה הדבר הנכון לעשות.

-מוסדות להשכלה גבוהה: הבעיה שלי עם המוסדות הללו היא הדרך שבה הם מחשבים את ממוצע ציוני הבגרות. הבעיה היא שהם נותנים דגש גדול יותר על המקצועות המורחבים, ופחות מתייחסים למקצועות הליבה ההומאניים. באוניברסיטה העברית, לדוגמא, אפשר להתעלם מהציונים בתנ"ך וספרות, ובאוניברסיטאות אחרות המשקל של המקצועות האלה כל כך נמוך, שהרשיתי לעצמי להוריד עשרים נקודות בכל מקצוע, עם ציונים גבוהים רק במתמטיקה, אנגלית ומקצוע מורחב, והממוצע ירד בכמה נקודות ספורות. התלמידים מודעים לזה שהמקצועות המורחבים הם החשובים, וכמובן שמשקיעים בהם ולא במקצועות האחרים. זה פוגע בלמידה של החומר. צריך להחליט על קווי יסוד מסוימים שיחולו על כל האוניברסיטאות.

כמובן, צריך לבטל גם את המרדף הזה אחרי ציונים. אבל את זה אני עדיין לא בטוחה איך לעשות, מלבד ההצעות האחרות שלי, שאני מקווה שיעזרו. אני מניחה שידרש שינוי של גישה של בתי הספר ומשרד החינוך - הפסקה של דרישה של ציונים והתחלת התמקדות בלימודים אמיתיים.

אני גם חושבת שצריך לשנות משהו בתהליך ההכשרה של המורים, להפוך אותם לפחות ממוקדים בחומר ובציונים, אבל שוב, זה נוגע לאותו הדבר. ומעבר לזה אני לא יודעת איך נראה היום תהליך ההכשרה של מורים, אז אני לא באמת יכולה להגיד הרבה על זה.

אני מבינה שהרבה ממה שאמרתי דורש תקציב גדול יותר למשרד החינוך, אבל אני חושבת שזה משהו שלא כדאי לעשות, אלא צריך לעשות. מדינה שבה חיים פרטים שלא מודעים לתרבות שלהם, להיסטוריה שלהם ולדרך שבה הם אמורים להתנהל כחברה וכמדינה, לא יכולה להמשיך להתקיים לאורך זמן. בסופו של דבר המדינה הזאת אכן תקרוס אם לא יהיה שינוי משמעותי בחינוך.

אן.