I see your face in my mind as I drive away

'Cause non of us thought it was gonna end that way

People like people and sometimes we change our minds

But it's killing me to see you go after all this time

אני לא יודעת איפה להתחיל. ברצון הזה ללכת לישון ולא לקום בעשר השנים הקרובות? בזה שאני בוכה מהרגע שיצאתי מבית הספר? בזה שניסיתי לא לעשות את זה מהרגע שהמורה שלי לרפואה אמרה את מה שהיא אמרה, כדי שלא תראה אותי בוכה שוב? בזה שידעתי שהיום הזה ייגמר ככה, אבל קיוויתי ליותר טוב, והתאכזבתי? בזה שכואב לי ואין לי מושג מאיפה להתחיל? בצורך להטביע את עצמי בסטארגייט?

לא אמרתי היום את כל מה שרציתי להגיד. אתה בטח יכול להרגיש את זה. רציתי לשאול כמה דברים, רציתי לבקש משהו, רציתי להסביר לך כמה באמת היית משמעותי, מה שעושה רושם שאני אף פעם לא מצליחה לעשות כשאתה מסתכל עליי. רציתי... רציתי לעשות כל כך הרבה, והייתי מוכנה לבלות שם את כל היום אם הייתי יודעת שזה ייתן לי את השיחה הזאת של הכמה דקות איתך, אבל כשראיתי כמה אתה עסוק הבנתי שזה כבר לא יקרה היום. אני מקווה שזה יקרה אחרי התגבור שיהיה לנו, או אחרי המתכונת, אבל חלק ממני כבר יודע שאתה לא תסכים לענות על השאלות שלי או לתת לי לדבר.

אני מניחה שאני אתחיל ממה שהמורה שלי אמרה.

כמו שאתה יודע, היא לוקחת שנת שבתון בשנה הבאה. מה שאומר שילמדו אותנו מורות אחרות. אבל היא אמרה... היא אמרה שהיא תישאר בקשר איתנו ושאם נצטרך משהו היא תמיד שם, ושהכי טוב זה שהיא כבר לא מורה שלנו, אז היא יכולה להיות איתנו בקשר יותר חברי ופחות מורה-תלמידים.

וכמעט נשברתי.

אמרתי לעצמי, "איפה מר ג' כשצריך אותו?". כי אתה היית צריך לשמוע את זה. אתה היית צריך לשמוע שיכול להיות משהו, שזה לא בלתי סביר לחלוטין. אתה היית צריך לשמוע שזה לא משהו שהמצאתי סתם וזה לא משהו שלא קורה אף פעם. אנחנו היינו קרובים אליה ככיתה, וזה לא בלתי הגיוני שזה לא יימשך גם בשנה הבאה, כשהיא לא מלמדת אותנו. ואתה יודע מה, אני הייתי קרובה אלייך - וזה לא בלתי סביר שגם זה יימשך בשנה הבאה.

רק שזה לא, כי אתה כבר החלטת.

וכמו שאמרתי לך היום... אני לא כועסת. אני מכבדת את ההחלטה שלך. אני מכבדת את זה שנראה לך שאתה עושה את הדבר הנכון. הפעמים היחידות שבהן רבתי איתך בנוגע למשהו היו קשורות לאזרחות - לעבודה ולציון. אני באמת לא כועסת, אני רק אסירת תודה על זה שאי פעם היה משהו. ואני מנסה לקחת מזה את כל הדברים הנכונים ולהוציא את כל מה שהיה לא בסדר, כדי ללמוד, אבל זה לא היה קל כשהיא אמרה את זה ונזכרתי שוב בדרך שבה אתה שללת את זה.

והעניין הוא... העניין הוא שאני רק רוצה לדעת מה קרה. אני רק רוצה לדעת למה זה לא יכול לקרות ומה עשיתי, כדי שאני אדע על מה אני מאשימה את עצמי. אני כבר גם ככה מאשימה את עצמי, למרות שאני לא מצליחה להבין מה עשיתי, אז לא עדיף שתגיד לי על מה אני מאשימה את עצמי, סתם כדי שאני אדע?

ואני רק רוצה להגיד... שהשנה האחרונה היתה מסע מדהים. זה נגמר רע, ממש רע, וזה לא אמור היה להיגמר ככה, ואני לא חושבת שגם אתה ראית את זה נגמר ככה (hence the quote), אבל ההתחלה היתה מדהימה, ולמדתי ממך המון בשנה הזאת. לא אמרתי את זה היום כי לא היה זמן, אבל כשהתחלתי את השנה הזאת חשבתי שאין סיכוי שאני אצליח לגמור אותה. וגמרתי, וגמרתי בגדול. וחלק מזה זה גם בזכות העובדה שהאמנת בי ועודדת אותי ולימדת אותי שיש לי את הכוח שיש לי.

אני לא באמת יודעת מה אני מנסה להגיד כאן. תודה, אני מניחה. שאני מתגעגעת אלייך. שזה היה ויכול היה להיות יפיפה. שהיה מדהים.

אן,

שלא משנה מה תגיד, תמיד תראה בך חבר ומדריך.