איך אני מסבירה לך במילים כמה אסירת תודה אני שאי פעם נכנסת לחיים שלי? איך אני מביעה במילים את הרגשות העזים כל כך, שאני מתבלבלת כל פעם שאני מנסה להפוך אותן למילים ממשיות? איך אני מסבירה לך משהו שאני לא מצליחה אפילו להסביר לעצמי, רגשות שאני קורסת תחת העומס שלהם בכל פעם שהם מציפים אותי?
לא ידעתי למה אני מצפה כשהגענו ליום ההורים היום. זכרתי את יום ההורים האחרון, את איך שנתקלנו בך במסדרון ועצרת לדבר איתנו, וחשבתי לעצמי שזה לא יהיה אותו הדבר, ועדיין התרגשתי. אתה יודע למה? כי אמא אמרה שהיא רוצה להגיד לך תודה (יש! תירוץ לראות מה שלומך!), והיות שגם אני רוצה להגיד לך תודה (כל יום שני בערך), התלהבתי מהעובדה שלמרות שביטלו לנו את כל השיעורים איתך השבוע, יצא לי לראות אותך.
להגיד שלא הייתי קצת מתוחה? להגיד שלא פחדתי שאני אכנס לטכיקרדיה? להגיד שלא הייתי קרובה להיפרונטילציה? אני יכולה להגיד, אבל כבר החלטתי שלך אני לא אשקר לעולם.
אהבתי כל כך לראות אותך רגוע ושמח כזה. אתה תמיד שלו, אבל יש רגעים שבהם אין לך מצב רוח או שאין לך כוח, ואני תמיד נהנית לראות אותך רגוע ומשוחרר. שמחתי לראות שאתה אוכל ודואג לעצמך - אני יודעת כמה קשים ימי ההורים האלה בשביל המורים. שמחתי כשאמרת שאתה עומד בלוח הזמנים היום ואפילו יש לך זמן להפסקה, פשוט כי זה אמר שאתה במצב טוב, ואת זה אני תמיד אוהבת לראות.
ולמרות שהיית בהפסקה דיברת איתנו. נכון שלא דיברנו על ציונים (מלבד כשהייתי טיפשה והתחלתי להתווכח שוב על ציון ההגשה שלי, אבל מילא), ונכון שבסופו של דבר באנו בעיקר בשביל לתת לך מחמאות (3>), אבל יכולת לקחת את ההפסקה לעצמך כמו שמגיע לך ולבקש שנחזור אחרי זה. ולא רק שלא עשית את זה, למרות שרמזנו שאנחנו מפריעות לך, המשכת להגיד ולהראות שלא. שאלת על הציונים שלי, על הפסיכומטרי, על הכל. יצא לי לספר לך את מה שאני מתה לספר לך כבר כמה ימים וחשבתי שלעולם לא יצא לי לספר לך- שאני כבר לא בטוחה שאני אהיה רופאה ואני בסדר עם זה. והתעניינת, וזכרת, ושאלת, והצעת... ואני אסירת תודה.
יש לך מושג כמה מאושרת הייתי כשיצאתי משם? קיבלתי המון מחמאות מהמורה שלי למתמטיקה והיה מצחיק איתו, וקיבלתי מחמאות מהמורות שלי לרפואה ואנגלית, אבל זה הפך את יום ההורים לכל כך הרבה יותר טוב כשאתה היית... אתה. הבנאדם שאני אוהבת ומעריכה כל כך- הבנאדם שיעשה הכל (בגבולות הסביר, כמובן) בשביל התלמידים שלו, הבנאדם שעובד יותר מדי אבל נהנה מזה, הבנאדם שתמיד מנסה לעזור, הבנאדם שתמיד מבין, הבנאדם שתמיד יש לו הצעות. הבנאדם שתמיד, אבל תמיד, אכפת לו.
אתה יודע כמה התגעגעתי לבנאדם הזה?
כשחתכנו את מה שהיה לנו... אתה יודע ממה פחדתי? שכבר לא אכפת לך. אתה הבנאדם היחיד בבית הספר הזה שדאג לי ככה- שניסה לעזור לשפר את הציונים, שהיה לו כל כך אכפת מהציונים שרצתי אליו בשניה שקיבלתי את התעודה שלי, שעשה כל מה שהוא יכול בשביל לעודד אותי להשתפר. עשית עוד המון במובן הרגשי והנפשי, אבל לא על זה אני מדברת כרגע.
ואז חשבתי לעצמי... כבר לא יהיה לי למי לרוץ להראות את התעודה של סוף השנה/ציוני ההגשה. אני אעבור ליד הכיתה שלך ואני אנסה שלא לבכות, כי הבנאדם היחיד שהיה לו אכפת ממני... כבר לא אכפת לו. וזה כאב כל כך, הרעיון הזה, שלא יכולתי לשאת אותו. ואז הייתי עצובה כל היום כשחשבתי שהנה איבדתי עוד משהו חשוב בחיים שלי.
והיום... היום הוכחת בדיוק את ההפך. הוכחת שעדיין אכפת לך, שאתה עדיין מתעניין, שאתה עדיין רוצה לעזור. הוכחת שאם אני אבוא אלייך עם התעודה בסוף השנה, אתה באמת תסתכל עליה ותגיד "כל הכבוד" ו"תעודה יפה" (המורה שלי למתמטיקה אמר לי היום שזאת תעודה חנונית, זה מאוד הצחיק אותיXD), כי זה מה שאתה עושה.
אתה בנאדם מדהים. ואני באמת גאה להיות תלמידה שלך, ויותר מזה, גאה ומאושרת שיצא לי לדבר איתך.
תשמור על עצמך, טוב? אהבתי את החיוך שחייכת כשאמרתי לך את זה היום, אבל אני רצינית, ואתה יודע את זה. תשמור על עצמך. אני לא מוכנה שיקרה לך משהו.
אן.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
The Oncoming Storm