אני עצובה.
אתה יודע למה אני עצובה? אני עצובה כי אתה לא נותן לי הזדמנות להיפרד ממך כמו שצריך. אני רוצה להגיד לך תודה על כמה ששינית את החיים שלי, ולהגיד שאני לא כועסת ולא שונאת אותך. אולי זה מה שאתה מנסה לעשות - אני כבר כל כך מבולבלת שאני לא יודעת מה באמת אתה רוצה לעשות - אבל לא תצליח בחיים. אני בחיים לא אשנא אותך.
ואתה יודע למה עוד אני עצובה? כי לא משנה מה אני עושה, אתה לא מוכן לתת לי לסגור את זה יפה. אני רוצה לסגור את זה כמו שצריך, לעשות סגירת מעגל יפה למקום שבו התחלנו. ובכל זאת, אתה לא נותן לי. היתה לי תחושה שלא תבוא לדבר איתי היום, למרות שאמא ביקשה, והיתה לי תחושה שלא תמצא אותי גם אחרי שדיברתי איתך. אבל נתתי לך את ההזדמנות, כי לימדת אותי שלבני אדם מגיעה הזדמנות אחת לפחות.
ואני מצטערת שככה זה נגמר. אני מצטערת שזה נגמר בטעם הרע הזה, כי מה שהיה לנו היה פשוט יפיפה.
אני יודעת שבשבוע האחרון קצת עברתי את הגבול. אבל זה נגמר, ולא התכוונתי שזה יחזור שוב. בכל פעולה כזאת שעשיתי רק התכוונתי לגרום לך לחייך- כשסיפרתי לך שאני עוזרת וכשסיפרתי לך כמה השתניתי. רק התכוונתי לגרום לך לשמוח, כי אני יודעת כמה אתה נהנה לראות את זה. אבל אתה יודע מה, גם זה קרה לטובה, כי בחודש האחרון אין לי מושג מה אתה מנסה להגיד לי. מצד אחד אני יודעת שאין לך זמן, אבל מצד שני אני מרגישה שאתה מנסה להתחמק ממני, ואני לא בטוחה אם אני צודקת. אני צועדת על גבול שאני בכלל לא בטוחה איפה הוא, פשוט כי אתה ממשיך לשלוח לי מסרים סותרים. אני עושה מה שהייתי עושה גם כל מורה אחר שהייתי קרובה אליו, אבל כנראה שהבעיה היא בזה שהן תמיד היו נשים, ואתה גבר. אני לא יודעת. אבל בכל מקרה הייתי מדברת איתך - אם לא השבוע אז אחרי פסח - כי אני לא יכולה להמשיך ככה. אני לא יכולה להמשיך להרגיש כמו צעצוע.
אתה יודע, רציתי לתת לך ורד בסוף י"ב. ורד אחד, כתודה, כמו שהתכוונתי לתת לכל אחד מהמלאכים שלי- לש', למ' ול-MIG. ורד וספר, זה מה שהתכוונתי לתת לכם. היום הבנתי שאין מצב שזה יקרה אי פעם, כי אנחנו באמת סוגרים את הכל. רק חבל שלא בדרך יפה כלשהי.
אני מניחה שחשבת שנוכל להמשיך במתכונת מורה-תלמיד, כמו עם כל שאר התלמידים שלך. אבל לא התכוונתי לעשות את זה. וכשדיברתי איתך היום את השתי דקות האלה במדרגות, ראיתי שגם אתה לא מתכוון לעשות את זה.
אמרת לי פעם שתמיד תשאף ללמד כיתות מלאות בילדים כמוני. אני מקווה בשבילך שזה לא יקרה.
ואני אתגעגע אליך. זאת הפעם הראשונה - וכנראה שלא האחרונה, בהתחשב בעובדה שגם MIG יעזוב אותי בשלב מסוים - שאחד המלאכים שלי יוצא מהחיים שלי. זה קצת כואב, ועצוב מאוד, אבל זה משהו שאני יכולה לחיות איתו, בדיוק כי אתה לימדת אותי את זה. יש לי את הכוחות להתמודד עם זה, ואני עדיין מאמינה שאני עושה את ההחלטה הנכונה, בין אם גם אתה הגעת לאותה מסקנה ובין אם לא.
רק חבל לי שעכשיו בכל פעם שאני אראה אותך אני אחשוב על איך שזה נגמר.
מתגעגעת,
אן.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
The Oncoming Storm