התחלתי ללמוד למבחן באזרחות שיש לי ביום שלישי (ככה זה כשמעוררים את הפרפקציוניזם שלי... *אהממרג'אהמ*), והגעתי לעקרון שלטון העם, שבו מפורטות הדמוקרטיה הפרלמנטרית והדמוקרטיה הנשיאותית. קראתי את כל מה שמר ג' הכתיב לנו על זה, ומצאתי את עצמי תוהה למה אנחנו משתמשים בכלל בדמוקרטיה הפרלמנטרית, כשהדמוקרטיה הנשיאותית יציבה יותר.

אני מסכימה שלדמוקרטיה הנשיאותית יש את החסרונות שלה- קשה יותר להגביל את השלטון ולפקח עליו, ייתכן שיהיה חוסר התאמה בין הרוב בפרלמנט לנשיא עצמו, עלולה להתקיים עריצות השלטון... אבל אני מאמינה שהיציבות שהיא מביאה איתה וההימנעות מעריצות המיעוט עדיפה על פני הדברים שהדמוקרטיה הפרלמנטרית מביאה איתה.

למה אני מתכוונת? למדנו באזרחות שהממשל הפרלמנטרי גורם לתלות בין רשויות השלטון השונות. בתיאוריה זה טוב, כי ככה אפשר לפקח על כל אחת מהרשויות בצורה טובה יותר, אבל זה גורם גם לכך שראש המפלגה הגדולה ביותר יצטרך לעשות הכל על מנת להשיג רוב (רק צריך להסתכל על נתניהו אחרי הבחירות האחרונות). הצבעת אי-אמון, שתפיל את הממשלה, אמנם לא מתרחשת הרבה, אבל היא יכולה לקרות, וכל דבר שלא מתרחש כהלכה לפי מפלגה מסוימת יכול לגרור את יציאתה מהקואליציה, ומשם הדרך קצרה לאי-אמון. ומעבר לזה? כאשר ראש המפלגה הגדולה צריך להקים קואליציה, הוא צריך לחתום על הסכמים עם מפלגות שונות, ובהם לוותר על חלק מהעקרונות שלו על מנת ליצור ממשלה. זה יכול להביא לעריצות המיעוט- המיעוט ידרוש דברים שעלולים לפגוע ברוב, ובלית ברירה הרוב יקבל אותם (מה שמחזיר אותנו לעניין חוסר האכפתיות של רוב הפוליטקאים כלפי המדינה והאכפתיות כלפי הכיסא).

ומצד שני, נסכים שגם לדמוקרטיה הנשיאותית יש חסרונות, כפי שציינתי לעיל.

אז מה כן צריך לעשות?

כשהתחלתי ללמוד את החומר הזה המחשבה הראשונה שלי היתה שצריך לנסות את השיטה הנשיאותית בישראל. מצד שני, זה כבר קרה, ושמעתי שנגמר רע (איך בני אדם מצליחים להפוך כל דבר שנראה טוב לבעייתי?). אז מה אפשר לשנות כדי כן להביא ליציבות?

בקווים כלליים, אני חושבת שצריך לשלב. לא לשלב כמו בצרפת, אלא לשלב בצורה אחרת. ליצור ממשל שבו, כמו בממשל הנשיאותי, הממשלה לא נבחרת מפוליטיקאים (זה אפשרי גם כאן, אבל זה בקושי נעשה), אלא מאנשים שמבינים עניין ומסוגלים לנהל. זה ימנע גם את הדאגה הבלתי פוסקת הזאת לכיסאות. ראש הממשלה ייבחר יחד עם המפלגה שלו - אנחנו לא רוצים מלא מפלגות קטנות כמו שקרה בזמנו, אלא כמה מפלגות גדולות ויציבות. משם ואילך השניים לא קשורים, כמו בשיטה הנשיאותית. ראש הממשלה יוכל להוציא לפועל מדיניות מסוימת בלי קשר להאם יש לו רוב. מה שכן, הפרלמנט יוכל לפקח על ראש הממשלה והשרים ובמידה ויש רוב מיוחס לעצור את הפעילות שלהם. הפרלמנט יוכל להציע כל מיני שינויים במדינה, כמו היום, רק בלי הכוח של השרים. אם זה יתקבל וזה יהיה לטובת המדינה והאזרחים, זה ייעשה. כמובן, אחוז החסימה יעלה.

שוב, זה רק בקווים כלליים. אני מניחה שזה קצת נאיבי, אבל זה יכול להיעשות. ואני בטוחה שיקרו דברים רעים שלא צפיתי, אבל בשביל זה אני רק תלמידת תיכון, לא מישהי מעורבת בפוליטיקה כאן. אבל זה יכול להיות רעיון מעניין. הרי בטוח שצריך לשנות משהו.

אן,

שאולי תחזור עם פתרון אפילו יותר טוב אחרי שהיא תדבר עם המורה שלה לאזרחות.