זה מטופש, אני יודעת. מאוד מטופש אפילו. או שבעצם זה רק נשמע ככה, כי אני ממש לא חושבת שזה מטופש.

לראות דברים שעשיתי לפני כל כך הרבה זמן או רהיטים שאני זוכרת מאז שאני זוכרת את עצמי- ויודעת שהם היו שם גם לפני. ואז לראות אותם זרוקים בצד על המדרכה, מחכים למחר לאנשים שמפנים את זה והכל, או לשמוע שהמטומטמים שבאו לקחת לתרומות [ובעצם אכפת להם רק מהמוניטין שלהם; היה לי דיון מרתק בנושא לפני כמה ימים] סירבו לקחת את זה... בא לך לחנוק מישהו. זתומרת, לי.

כי זה דברים שאתה זוכר מאז ומתמיד. זה כמו כשעברנו חדרים לפני כמעט שנה וחצי. לקח לי המון זמן להירדם, ואז להתרגל והכל. איי מין, יו נואו, איט'ס דיפרנט. זה מזכיר לך דברים. הרבה דברים.

אז נכון שבגלל זה אני מצלמת דברים כאלה, בשביל הזכרונות והכל [גאד, אני נשמעת יותר ויותר מוזרה מרגע לרגע], אבל... זה לא אותו דבר. ולראות את זה זה כמו לראות את הגן שעשועים ריק או דברים כאלה.

זה שונה. מאוד.

-

ויוניברס בוטלה.

צפוי, אבל מעלה שאלות מטרידות בנוגע ליקום סטארגייט, שבכנות, אני לא בטוחה שבא לי להתמודד איתן כרגע.

אם כי יש בטח אנשים שיגידו שלכל דבר חייב להיות סוף.

ואתמול ראיתי את "טרון: המורשת". ברצינות, אחד הסרטים הכי טובים שראיתי אי פעם. ה-3 מימדים מגניב ברמות, התלבושות, הנשקים, הכל. המשחק מעולה [אהמאוליביהוויילדאהמ] והרעיון גאוני.

סרט מעולה.

http://trongames.go.com/tron-light-cycle-game.html

אן.