זה נשמע מטופש כל כך, במיוחד אם יודעים מה הנושא מאחורי זה.

זה ניגוד מוחלט. ואני שונאת שדברים שהם הדברים היחידים שאני חושבת חושבת עליהם הם ניגודים. אם כי זה נחמד כשזה משהו בשולי המחשבה, משהו קטן שקופץ לראש פעם בכמה זמן, או איזו דילמה מעניינת שלא דחוף להחליט מה דעתך בנושא. לא כשזה הדבר היחיד שמעסיק את המוח שלך ואתה לא יכול להתרכז.

התרגלתי. אני מודה, מתרגלים לדברים דומים בשלב מסוים. אתה לומד לדחוק את זה מהמוח שלך, בשביל שלא תצטרך לחשוב על זה כל הזמן - ולהתחרפן, פשוטו כמשמעו.

ובכל זאת, אתה מגלה דברים, ומגלה שפתאום אתה לא יודע מה להחליט.

אני מודה, שנאתי אותם מהסיבות הלא נכונות. לגמרי לא נכונות. טוב, בסדר, לא לגמרי, ולא שנאתי. רק כעסתי מאוד.

והסיבה היא, כעיקרון, עדיין דומה. היא עדיין קשורה לעובדה שלא היה להם מושג מה הם עושים, שהם פיקששו לגמרי משהו שיכול היה להיות טוב הרבה יותר ממה שהוא יצא בסופו של דבר. והוא יצא מבריק, אל תבינו אותי לא נכון. אני מתה על מה שיצא. אבל זה פשוט יכול היה להשתנות.

ואז אני מוצאת את עצמי מסכימה ולא מסכימה עם ההחלטה שלה. מסכימה - מהבחינה האישית. כי אני לא הייתי רק עוזבת בכעס ומסרבת לעבוד איתם, אלא הייתי מחטיפה להם לפחות סטירה מצלצלת אחת - לכל אחד מהם. ומצד שני, ה"פאןפארט" שבי לא יכול שלא לכעוס על זה שזה מה שהיא החליטה, לא להסכים עם זה. ואני חושבת שאני עומדת לאבד את השפיות.

מצד שני, אני שואלת את עצמי- "וואט קוולד דיי פוסיבלי דו וויד דאט?". איי מין, הם התחילו קו שהם ידעו מראש שהם פותחים. לא היה פשוט יותר להחליט לא לעשות את מה שהם עשו ולעשות את הטעות הזאת? או אולי פשוט להחליט שהיא לוקחת הפסקה קצרה, של חצי עונה, ואז חוזרת כמו תמיד. ואז הם לפחות היו מתקרבים לקיים את החוזה המטופש.

וזאת באמת דרך עלובה לפתור את הסיפור הזה.

וזה פשוט מרגיז.

ולעזאזל, זה מה שעובר לי ברשא כבר כל היום. "למה לעזאזל היא עשתה את זה?" ו-"אלוהים, כמה שהיא צדקה" ו-"איך, לכל השדים והרוחות, הם היו ממשיכים את זה משם? מפרים עוד חוזה? או בעצם משנים לגמרי את כל מה שהם עשו? ומה היה יוצא לנו ולהם מזה?".

זה פשוט מדהים, לא?

בואו נקווה שנוכל לפתור את זה, או לפחות לדחוק את זה מהמחשבות שלי עד סוף החופש, הלילה. אני עדיין צריכה לעשות את העבודת קיץ המטופשת, בכל אופן.

אן.