שם הפיקצר: ג'ון.

שם הכותבת: אן.

פאנדום: מקלטבאפלה.

דירוג: PG.

שיפ: מגנוס/דרואיט.

ויתור זכויות: ליוצרי מקלט באפלה.

תקופה: מיד אחרי "Haunted", פרק 11 בעונה השניה.

הערות: וזה היה קטע כל כך עצוב.

רק עכשיו, אחרי שנים רבות כל כך מאז שהתארסה לו ואז ביטלה את האירוסין, רק עכשיו, אחרי שחוותה אובדן שכזה, אחרי שילדה את בתו שעליה הוא כלל לא ידע... רק עכשיו היא הודתה בפני עצמה שהיא עדיין אוהבת אותו.

היא לא האמינה שלא עשתה זאת קודם. היא אמרה לעצמה שזה בגלל הטבע האכזר שהוא פיתח, בגלל האדם שאליו הוא הפך. "ג'ק המרטש", זה מי שהוא היה. ובמקרה הזה זה לא היה סתם עוד ביטוי.

ובכל זאת, היא ידעה כעת שגם אחרי כל השנים הללו, היא עדיין זכרה את האדם אותו אהבה. את ג'ון דרואיט האמיתי, ג'ון דרואיט שהיה לפני שהם, חמישתם, לקחו את דם המקור וקיבלו את הכוחות שלהם. היא זכרה את אותו האדם שאותו אהבה עד לרגע בו גילתה שהוא רוצח חסר מצפון.

היא נאנחה ופנתה אל השולחן שלה, עליו עמדו בקבוק יין משובח, מאותם בקבוקים שהיא שמרה כבר שנים רבות, ושתי כוסות. היא לא ידעה למה היא הוציאה שתיים. אולי היא רק קיוותה שג'ון יהיה שם.

אבל הוא לא היה.

היא מזגה לעצמה כחצי כוס ואז הרימה אותה, פונה להביט בלונדון שוב. העיר היתה יפיפיה בשעה הזאת, רגועה כל כך ושקטה למדי. היא הכירה אותה כמעט כמו את עצמה. אחרי הכל, היא גרה כאן כבר יותר ממאה שנים.

ומהעיר מחשבותיה נסבו שוב לג'ון. הוא הקריב את החיים שיכלו להיות לו בשביל להציל אותם. נכון שאפשר להגיד גם שהוא היה מת אלמלא כן, אבל בכל זאת, הוא יכול היה למצוא דרך כלשהי לגרום להנרי לבטל את המגן האלקטרו מגנטי. ואולי הוא היה בוחר שלא לעשות זאת.

לא, הוא היה בוחר לעשות את מה שעשה - להיכנס פנימה ולהכניס את היצור שוב אל תוך גופו, כך שהוא יהיה זה שיסבול מנוכחותו במשך שארית חייו. או... או עד שהיא תמצא דרך לרפא אותו.

ועם כל מה שקרה, היא לא יכלה להאמין שהיא לא היתה מודעת לזה. שהיא לא שמה לב. שהיא לא אמרה לו את זה. כן, היא ידעה. בתת המודע שלה, אולי, אבל היא בהחלט ידעה.

"אני אוהב אותך. תזכרי את זה... תמיד".

היא לגמה קצת מהיין שבידה ונדה בראשה קלות. היא ידעה גם את זה, ככל הנראה, ואם כן אז גם את זה בתת המודע שלה. ובכל זאת, היא התעלמה. בחרה להאמין שלא.

וכעת הוא אינו, והיא היחידה שנותרה באמת. היא לא יכלה שלא לחשב לרגע על החמישיה, ועל כך שניקולה איבד גם הוא את כוחו. ואז היא חזרה לחשוב על ג'ון שוב, לא יכולה להאמין שהוא אינו.

הוא כבר לא היה שם, והיא היתה לבדה.

יצא מטופש כל כך.

אבל זה היה קטע עצוב כלכך.

ת"ב.