לפטופ. לפטופ חדש, משלי. לפטופ שכל החומר שיש בו שייך לי. נמצא בחדר שלי. שהאדם היחיד שנוגע בו הוא אני.
אני שמחה, באמת שכן.
זתומרת, סוף סוף יש לי מחשב משלי, ואף אחד לא יראה במקרה מה כתוב בדברים שלי כשהוא נכנס לחדר עבודה או יראה את השמות שלהם כשעושים גיבוי. ושמות אומרים הרבה, תאמינו לי. סוף סוף אני יכולה לשבת כאן לבד, ובכל מקרה גם הייתי חייבת לסדר כאן בשביל שיהיה לי מקום למחשב.
אבל זה מוזר. מאוד.
זאת אומרת, אני כבר שנים עובדת עם המחשב שלי. המחשב של כולם, האמת, אבל אני נמצאת לידו כל כך הרבה שאני מניחה שבאופן לא רשמי זה המחשב שלי. בהחלט לא רשמי. ומעבר לזה שיהיה קשה להתרגל ללכת לשולחן שלי במקום לחדר עבודה, או למקשים והאלה של המחשב הנייד, או גודל המסך או כל מיני דברים אחרים, יהיה קשה גם להתרגל לעובדה שאני כבר כמעט ולא אעבוד עם המחשב הביתי.
נכון, הוא הכעיס אותי לא מעט, אבל אני מניחה שזה רק בגלל שאני מתנהגת כמו ילדה קטנה ומפגרת רוב הזמן. וזה לא הגיע לו, לחטוף ממני כל כך הרבה. ואני פשוט חושבת על זה עכשיו, וזה מרגיז, שפתאום אני כמעט ולא אעבוד לידו. ושפתאום אני צריכה להתרגל למערכת הפעלה חדשה, ולאופיס חדש, ולמיקומים חדשים לכל התוכנות שלי והכל.
מלבד התיקיה שלי. שמתי אותה על שולחן העבודה - אני מניחה שרק בשביל הנוסטלגיה.
סתם, אני פשוט מגלה פתאום שזה שינוי גדול יותר משחשבתי. הרבה יותר.
וחיכיתי לזה כל כך הרבה... אז כן, זה יהיה פנטסטי, סוף סוף להרוויח את כל הקטע של לשבת להנאתי בלי להסתכל כל שתי דקות לעבר הדלת, לוודא שאף אחד לא מגיע ויראה במקרה מה הפרויקט הסודי הזה שאני עובדת עליו כבר חודשיים. וכן, זה כיף לדעת שכל המקום במחשב הזה שייך לי.
אבל עדיין, זה יהיה שונה.
ואני מניחה שבמשך לא מעט זמן.
אן.
היי, ישלי מחשב נייד משלי!D:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
The Oncoming Storm