http://www.youtube.com/watch?v=FJNZoBxi4Ig

3 Doors Down.

Kinda like their music. Yeah, they're good.

ה-15.8 של השנה יהיה יום מעניין. אני בטוחה בזה. השאלה מאיזו בחינה הוא יהיה מעניין.

לפני שבועיים ושלושה הצלחתי איכשהו לפספס את פרקי הסיום של העונה הראשונה וכל השישה הראשונים של השניה של אטלנטיס. כישרון, לא? אין לי מושג איך עשיתי את זה, אבל העניין הוא שזה שיגע אותי. בפורום [סטארגייט בתפוז, דא] קראנו לזה בעבר "המנה היומית". כל הקטע הזה של ההקצבת פרקים... גם היה את זה בעשרת הגדולים. סתם, נזכרתי פתאום.

הנקודה היא שאני נשבעתי לעצמי שאני לא רואה שוב פרקים ספציפיים מאוד של SG1... ואטלנטיס. איכשהו אני מוצאת שבאטלנטיס יש יותר. אולי בגלל ששם הם הרשו לעצמם להרוג יותר אנשים. יותר מדי אנשים.

בכל מקרה, אחד הפרקים האלו היה Sunday. בלי קשר לעובדה שבפרק הזה קרסון מת, פחות אהבתי את המבנה של הפרק הזה. אני לא ממש אוהבת את המבנה הזה בכללי, וחבל לי שהם עשו את זה ככה. מילא. ושוב, איבדתי את הנקודה שלי.

מה זה היה?

אה, כן.

ב- 13.8 ישודר הפרק "First Strike". הפרק האחרון של העונה השלישית. החלק הראשון מתוך שלושה, שאין ספק שהיו מהפרקים הטובים שלהם אי פעם. הפרק שבו האפולו תוקפת את המשכפלים, וכתודה הם שולחים לנו לווין שעתיד להשמיד אותנו אם לא נברח משם. פרק לא רע, בהחלט כן.

הבעיה האמיתית היא בפרק השלישי בטרילוגייה, הפרק השני של העונה הרביעית. "Lifeline", ככה קוראים לו.

גם את השלושה האלו החלטתי שלא לראות שוב. אני מניחה שזה ברור למה, היות והדגשתי את הבעיה שבפרק השלישי. כן, הבעיה היא המוות של אליזבת. הו, כן, הם טוענים שהיא לא באמת מתה עדיין, אבל זה היה די ברור שלא נראה אותה שוב. לא משנה שכמעט חנקתי אותם בסוף הפרק העשירי באותה העונה, "This Mortal Coil", או שרצתי לחפש איפה קונים אקדחים קטנים ויפים בשביל לירות בהם אחרי "Ghost in the Machine", הפרק החמישי בעונה החמישית. גם אותו, אגב, אני ככל הנראה לא אראה. אבל זה כבר סיפור אחר.

אגב, אולי זה פשוט כי שניהם כבר הפכו לאחד מבחינתי. מהבחינה הזאת, כמובן. הפעם האחרונה שרואים את אליזבת... והפעם האחרונה שרואים... מה, אליזבת משוכפלת? אבל עדיין אליזבת. [וכמובן, הפעם האחרונה שבה אנחנו רואים את טורי. מלבד בערך חצי דקה בסוף "Be all my sins remember'd", הפרק שאחריו (4X11)].

אני לא מסוגלת לחשוב על זה בלי להרגיש את הדמעות שמתחילות לעלות. לא כרגע, לפחות. אולי... אולי אחר כך כן. אבל מה שבטוח, אני יודעת שאני לא מסוגלת לראות את זה - לא כרגע. עדיין לא. אני לא מסוגלת לשמוע את זה שוב, את הדו שיח הארור הזה שבו היא פוקדת עליו ללכת. אני לא מסוגלת לראות אותם טסים משם לבד שוב.

זה משעשע. כי "First Strike" ו-"Adrift" היו שניהם פרקים מעולים. חבל שהם בחלקים, ולמרות שראיתי כבר את כל הפרקים ואני יודעת מה קורה בסוף, יש פרקים שאתה פשוט לא יכול לעצור באמצע ולהגיד, "אה, אני יודע מה קורה, אז אפשר לשכוח בטעות את ההמשך או משהו" ולעצור. ובאמת לשכוח לראות את ההמשך, ואז לדלג פשוט לפרק אחר, או עונה אחרת, או משתרצו. זה אחד מהם, למרבה הצער.

אפילו ג'ק מסכים איתי, יו נואו. מבחינה מסוימת. אפשר להגדיר את זה ככה, אם כי חצי מהאנשים בעולם בטח יחשבו שאני מטורפת. חצי? כל מי שלא יודע מה זה סטארגייט ועוד לפחות 70% מהמעריצים. אחלה חצי.

M: I can... touch her face again. Talk with her. Hear her laugh.

Jack: Like you remember?

M: Yes.

Jack: Then what? *Pause* Listen to me, I know what it's like!

M: You Can't!

Jack: I Lost My Son! I know! *Pause* And as much s I... (softer) I could never live that over again, Could you?

M: *Tearfully* No.

Jack: Let her go.

http://www.youtube.com/watch?v=mW1-IAYZzbg

[5:50]

It's kinda the same idea.

הנקודה היא שאני לא יודעת אם אני אצליח. אני לא יודעת אם אני מסוגלת. אני לא חושבת שאני חזקה מספיק בשביל להצליח להכריח את עצמי לא לראות. לא יודעת אם

אני מסוגלת להתרחק מזה. זה מה שהכי מפחיד אותי. שאני לא אצליח.

לא יודעת. אולי אלה סתם שטויות. אולי אני סתם מתנהגת כמו ילדה קטנה וטיפשה. חח. אני יודעת שלא, לא לגמרי לפחות.

נקווה... נקווה לטוב.

וואו. אני חושבת שזאת אחת מבערך ארבע הפעמים היחידות שבהן באמת כתבתי את מה שאני מרגישה בנושא מסוים. מה עובר עליי?! (: *סוג של חיוך מלא דמעות*.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~;

אה, ואחרי הפוסט הקודר הזה, אני חייבת לציין שלמרות ששוב שכחתי לפתוח אשכול בפורום [ודאמ, הזכרתי לעצמי את זה בערך חמש פעמים היום], היום יומולדת

לג'ייסון מומואהD: [הלוא הוא רונון דקס מסטארגייט אטלנטיס]. אז המוןהמון מזלטוב[:

אן.