היום ראינו את "המרד", הצגה שהועלתה לתקופה שבין יום הזיכרון לשואה ולגבורה ויום הזיכרון לחללי צה"ל ומיד לאחריו, יום העצמאות.
ההצגה מספרת על אדם אחד, שכרגע אני לא זוכרת את שמו, שהיה מהיהודים בווארשה. הסיפור מתחיל קצת לפני שפולין נכנעה לגרמניה- התקופה הנוראית של מלחמת העולם השניה. לילד הזה לא היה חסר כמעט כלום. זאת אומרת, נכון, לא נתנו לו להיות באקדמיה כי "מכסת היהודים" היתה מלאה, אבל בכל זאת, נראה היה שהיה לו די נחמד.
עד הגרמנים.
בקצרה- אבא שלו נשלח להילחם בגרמנים ולא חוזר. הילד ואמא שלו מועברים לגטו ווארשה. אחד החברים שלו מצטרף למורדים, בהנהגתו של מרדכי אנילביץ', ולבסוף משפיע עליו להצטרף. לקראת הסוף מתרחש מרד גטו ווארשה, (שבו, כצפוי, החבר מת והוא שורד). אחר כך הוא, חברה שלו (שבהתחלה חשבנו שהיא נוצרייה ומאוחר יותר נתגלה כי היא יהודייה), אמו וכל שאר היהודים נשלחים אל מחנות העבודה (טרבלינקה, במקרה הזה). הם מבריחים אותו ואת החברה שלו, והשניים מגיעים אל ארץ ישראל.
וכמובן, ישנו סיפור מסגרת, שבו בעצם הבן שלו, מפקד חיל האוויר הישראלי, מזמין אותו לנאום בטקס סיום קורס חיל האוויר, ולאחר מכן מראה לו את הסרטון של חיילי חיל האוויר הטסים מעל פולין ודומותיה, מצדיעים לכל היהודים שהיו בגטאות ונשבעים להגן על יהודי ארץ ישראל. מרגש.
ואולי קשה להאמין לזה, אבל לשם שינוי אני רצינית.
זאת אמנם היתה רק הצגה, ונכון שהיו כמה קטעים שהיו די דביליים לטעמי, או שלא יצרו אותם כראוי (כלומר... איך להגיד את זה? בהיגיון?!), אבל לחשוב על אותם יהודים, שנלחמו בלי הפסקה, שלא נכנעו לכובש הנאצי הנוראי... זה גורם ל... אממ... לשמחה, עם כמה שמוזר להגיד את זה כאן. זה גרם לי להזדקף בגאווה ולראות את הדמויות הנאציות זועמות, לראות את זה בחיוך קלוש שרק מתאים לאירוע. ולראות את הנאצים... שמחים על מותם של יהודים, נותנים את ההוראות הנוראיות, זה רק מכעיס. זה רק גורם לך לרצות להישבע להרוג כל ניאו נאצי שתפגוש. כל ניאו נאצי שתראה.
והמטס בסוף היה מדהים. אבל אולי העצימה את העניין העובדה שאני רוצה להיות בחיל האוויר כשאני אתגייס.
ובניגוד לדי הרבה אנשים, אני אתגייס.
"אנו, טייסי חיל–האוויר הישראלי, בשמי מחנה הזוועות, קמנו מאפר מיליוני הקורבנות, נושאים את זעקתם האילמת, מצדיעים לגבורתם ומבטיחים להיות מגן לעם היהודי ולארצו-ישראל".
אן.
לא יודעת מה נזכרתי בזה עכשיו. פשוט... קפץ לי לראש.
חח, לאחרונה יוצא לי לפרסם בעיקר פילוסופיה. מה שמשעשע זה שלזה בדיוק התכוונתי כשפתחתי את הבלוג, וכרגע זה עוד נראה לי מוזר.
Funny.
(ועוד שניים באותו יום? ...)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
The Oncoming Storm