איזה שווה היה.

מלבד זה שהייתי על כדורים, כמובן, והערב הווי המפגר הזה. זה באמת היה מטופש.

והקטע הוא שאף אחד לא באמת שיתף פעולה מלבד המורה שלנו, והם בכל זאת המשיכו.

ממ, טוב, מההתחלה? שיהיה.

יום I - יום שלישי, 1/12:

קמתי בבוקר. בהתחלה חשבתי שאני לא אצא לטיול כי הרגשתי זוועה, אבל בסוף נסעתי אל נקודת המפגש ב"נראה מה יהיה". המחנכת שלי החליטה שאני באה. אז באתי, מה היה לי לעשות?

בסופו של דבר היא צדקה, אבל את זה לא ידעתי מראש.

נסענו משהו כמו שעתיים, עצרנו בתחנת דלק שהיה בה ארומה ואז נסענו עוד שעה או שעתיים. אני לא לגמרי בטוחה.

הגענו אל אחוזת הקבר של דוד בן גוריון. היה טקס פתיחה שכבתי קצרצר, עם קורות חייו ודברים בנוגע לטיול, ואז המשכנו בנסיעה אל מסלול יפיפה - שמורת עין עבדת. הדבר הכי יפה בשמורה היה המפל. באמצע המדבר- מפל של מים זורמים, ובעומק די עמוק. זה היה סוג של ואדי, אני מניחה, וטיפסנו על אחד ההרים שהקיפו אותו. הטיפוס עצמו היה קצת מעצבן, וקצת מפחיד לי בגלל הסחרחורת הקלה, אבל בסך הכל היה פשוט יפה.

גמרנו את המסלול, טיילנו קצת באיזה נחל, נדמה לי שצין, אכלנו ארוחת צהריים מהירה ונסענו אל בית ספר שדה "הר הנגב", ליד מצפה רמון, שם ישנו במשך יומיים. קיבלנו את המפתח לחדר, ואני הייתי עם שתי חברות מהכיתה ושתיים מהשכבה. רצנו לחדר, התחלנו להתקלח מהר וחיכינו לשישית, כי בכל חדר היו שישה ילדים (בנות או בנים, תלוי בחדר), אבל בסוף לא באה, וזה היה אפילו כיף יותר.

הלכנו לאכול ארוחת ערב- שניצל או המבורגר וצ'יפס, תירס או אורז, כשאפשר לקחת מכל התוספות. אכלנו מהר, עם מיץ פטל כשתייה וג'לי לקינוח, שאני, כמובן, לא אכלתי, וחזרנו לחדר להתארגן.

אחרי זה ע', חברה מהכיתה, הלכה עם שני החברים שלנו- א' ונ', אל איזו נקודת תצפית, והם היו שם כמעט כל הערב. אבל היתה איזו פעילות הווי מטופשת בסגנון הישרדות, ודווקא כשהגיעו לקרוא לנו היא לא היתה. והמפתח היה אצלה.

אז הלכנו, בלי הרבה ברירות, והשתעממנו עד מוות וקפאנו מקור במשך שעה וחצי. איכ. ואז המחנכת שלנו חזרה הביתה, כי היא היתה חייבת): . אבל זה לא היה עד כדי כך נורא, כי היתה איתנו המורה לאנגלית והיא נחמדה(:

אז עלינו לחדר, ואז הבנים (השניים מקודםXD) באו אלינו, ודיברנו על שטויות וצחקנו. הם הלכו ברבע לשתיים עשרה, כי בשתיים עשרה כיבוי אורות וצריך להיות בחדרים שלנו, ואז הלכנו לישון. לא לפני שכיוונו שעונים מעוררים לחמש, למרות שההשכמה בשש. אבל רצינו שיהיה לנו זמן להתארגן. 

לא משנה שבטעות כיוונו גם פלאפונים לעוד שעות והתעוררנו עשר פעמים בלילהXD

יום II - יום רביעי, 2/12:

טוב, כמו שכבר ציינתי, התעוררתי עשר פעמים בלילה, אז לא היה לי כוח לקום בחמש בסוף וקמתי בשש. למרות שהתעוררתי בחמש. אכלנו ארוחת בוקר קצרה ומהירה [אמ, דגנים, דגנים ודגנים], הכנו לחמניות לצהריים והלכנו לארגן את התיקים. בדרך הם הראו לי את הנקודת תצפית שבה הם היו ביום שלישי. צופה ישר על מכתש רמון, וזה פשוט יפה.

אמרו לנו להיות בעשרה לשמונה ליד האוטובוסים, כי יוצאים בשמונה. מתי יצאנו? בתשע.

אגב, אני ושתי החברות מהכיתה גמרנו להתארגן והחלטנו לרדת לאוטובוסים. עכשיו, שתי האחרות עוד לא גמרו להתארגן, אז השארנו את המפתח אצלן ואמרנו להן שיביאו אותו לע' כשהן יגיעו אל האוטובוסים (כל הפעילויות היו שכבתיות), כי היא אחראית המפתח. טוב.

נסענו אל מכתש רמון, אל מסלול הר סהרונים ופסגת נקרות. גם, מסלול מקסים. המכתש גדול, מלא בתופעות טבע שונות, חולות יפים וכאלה. וזה היה יפה, רק ארוך. ארוך מאוד, תלול ומעצבן. לא כמו המסלול של היום הראשון בשנה שעברה, אבל בסך הכל די קשה.

דאגתי להיצמד לחבר'ה. אם לא הייתי עושה את זה, בטח הייתי נופלת, עם הראש שלי. זה מה שקורה כשיוצאים לטיול כשחולים.

ירדנו מהר סהרונים, ובדרך עקיפה ומוזרה הגענו אל הנחל. המדריכה שלנו החליפה מסלול משהו כמו שש פעמים- צבעים מוזרים, שחור, כחול, ירוק, שחור, ירוק, וזה היה קצת קשה לעקוב אחרי המסלולים. אבל קראתי את הסימונים על הסלעים ובסך הכל הסתדרתי.

טוב, גמרנו את המסלול אחרי שש שעות והגענו לאכסנייה (ככה קראנו לזה) בסביבות חמש. אז נזכרנו שהשארנו את המפתח אצל השתיים, ורצנו לחפש אותן. מצאנו אחת, היא אמרה שזה אצל השנייה. השנייה אמרה שזה אצל הראשונה. רצנו לחדר, ומה מתברר? הן השאירו את הדלת לא נעולה ואת המפתח תקוע בצד החיצוני של הדלת. מפגרות.

הנחנו את הדברים בחדר וירדנו למטה לפעילות בישול כיתתית. ולשתות מרק. בישלנו פסטה ברוטב עגבניות [למרות שלקח למים לפסטה חצי שעה לרתוח!], והכנו המבורגרים, סלט וטחינה. אני תכננתי לקחת רק פסטה ובורגרים, אבל ברגע שראיתי את הבורגרים הבנתי שזה לא רעיון כל כך טוב. הם פשוט נראו זוועה. אז אכלתי שלוש וחצי צלחות של פסטה, עזרתי לארגן את הדברים ועליתי למעלה.

אה, והסתבר שהמנהלת של בית הספר הגיעה אחרי הצהריים, אז היא הסתובבה בין הכיתות ואכלה מהדברים שהכנוD:

עלינו לחדר, התקלחנו בשיא המהירות, וחיברתי את הנייד למטען. לקח לו שעה לגמור לטעון את הנייד, כשבבית זה לוקח גג חצי שעה, כשהוא ממש מרוקן. איזה איטי. הבנים הגיעו, היו צחוקים, רוב הבנות נרדמו ונשארנו רק ע', הבנים ואני. בסוף, בסביבות שתיים עשרה, נכנסה המנהלת ואמרה שאנחנו צריכות לישון כי מתעוררים בחמש, בשביל לראות את הזריחה. אז היא גירשה את הבניםXD

כיוונו, שוב, שעונים מעוררים, לרבע לארבע, והלכנו לישון. אני, לפחות.

יום III ואחרון - יום חמישי, 3/12:

אני כמעט בטוחה שהנייד כבר נעשה "צרוד", כי הוא בטח חזר על השעון המעורר שוב ושוב. התעוררנו בסוף קצת לפני חמש, וכמעט שלא הספקנו להתארגן. המורה לאנגלית הגיעה וקראה לנו לפעילות זריחה, אז עזבנו הכל ואמרנו שנסדר אחרי שנחזור.

דחקנו בהן לצאת, כי אחרי מה שהיה רביעי לא נתנו להן לגעת במפתח, אפילו לא בקצה הציפורן. יצאנו אל מקום הכינוס, ליד חדר האוכל, ועלינו אל המקום ממנו צפינו בזריחה, משהו כמו שתי דקות הליכה מהחדרים.

חילקו לנו תה חם, ובזמן שחיכינו שהשמש תזרח, בסביבות שש וחצי (למה לעזאזל העירו אותנו בחמש?!), היתה איזו פעילות נחמדה. אף אחד בכיתה לא שיתף פעולה, אבל למי אכפת?

הזריחה היתה יפיפיה. ממזרח עלתה השמש, צובעת את השמיים באדום וגווניו, ובמערב, ממול, עדיין היה די חשוך והירח היה בשמיים. וזה היה פשוט מגניב. ויפה. ודי מוזר.

הלכנו לאכול מהר, את אותו הדבר כמו יום רביעי, הכנו סנדוויצ'ים, וסידרנו את החדר ואת המזוודות. למזלי הכל אצלי היה כבר מסודר, אז לא כל כך היה לי מה לעשות. התארגנו מהר, דחקנו בהן לצאת, שוב, הנחנו את המזוודות באוטובוס והתיישבנו, מחכים. האוטובוס נפתח בשמונה וחצי, עלינו, ונסענו אל מצפה רמון, לפעילות ניווט.

ואני שואלת - מה הרעיון של ניווט בעיר?! ויותר גרוע, מה הרעיון של ניווט בעיר שכוחת אל כמו מיצפה?!

לא משנה. היינו שם בסביבות השעה, עד משהו כמו עשר [זה היה כעשרים דקות נסיעה אל המקום ממנו התחלנו], ואז נסענו אל פעילות של התנדבות ועזרה לקהילה. פינינו שביל לרוכבי אופניים(:

ואפילו היו לנו מבקרים ראשונים- שלושה סוסים עם רוכבים. יאיD:

גמרנו את הפעילות בערך באחת עשרה חצי, אני חושבת, ונסענו אל חוות "צל מדבר". הגענו לשם בערך בשתיים עשרה. מקום נחמד מאוד. היתה לנו שם סדנה קצרה, של כשעה וחצי, ואז נחנו וחיכינו לשאר האוטובוסים, כי היינו שם רק חצי מהשכבה. אכלנו, עשינו פעילות סיכום קצרה עם המדריכה, ואז הגיעו השאר.

המנהלת נשאה דברי סיכום קצרים, בעיקר על זה שזה "מסע חינוכי בנושא אחריות בנגב" ולא סתם טיול שנתי, ושאנחנו הראשונים שיצאו אליו, ומהיום ככה קוראים לטיולים השנתיים. כל כיתה שלחה נציג לחתום על הסרט שהם הדביקו לדגל, שהיה עליו את השם של הטיול, והתפזרנו לאטובוסים.

ואז, לסיכום טיול, נסענו אל "נווה מדבר". הייתי בהלם כשראיתי את המקום.

הגענו לשם בערך בשלוש ורבע, אני חושבת. המקום זה שלוש בריכות של מים חמים, שנובעים היישר ממעיינות, וג'קוזי, שגם הוא משם, רק עוד קצת מחומם. וזה היה מקום ענק, שבכלל אי אפשר לחשוב שמביאים לכאן ילדים בטיול שנתי. זאת אומרת, חופשה, כן. אבל טיול שנתי? זה היה קצת הזוי. אבל זה מה שהיה.

הבריכות בטמפרטורה של מעל 35 מעלות, והג'קוזי 40. אני לא נכנסתי, כי לא רציתי והרגשתי רע, אז מבחוץ זה היה אפילו חם יותר. לא נורא. קניתי גלידה בשביל שיהיה לי קר יותר, אבל זאת היתה טעות. בכל אופן היה כיף.

חזרנו לאוטובוסים בחמש ונסענו הביתה.

היינו אמורים להגיע בשמונה, אבל בסוף הגענו ברבע לשבעXD

הסוף~

והיה ממש כיףD:

אן.