לגרג האוס, ד"ר גרג האוס, היה קל יותר להתרגל לזה.

בדיעבד, זה אמור היה להיות פוסט ראשון מהחדר שלי. החדר החדש שלי.

היפה, שצבוע בקיר אחד כחול והשאר לבן יפה כזה.

החדר עם השולחן, והמיטה, והארון והספריות. החדר החדש שלי.

זה מוזר. אחרי תשע וחצי שנים שבהם החדדר עבודה היה שם, ולא בממד, ובממד היו השולחנות שלנו והמיטות בחדר אחר, אחרי תשע וחצי שנים של הרגלים, אני באה ומשנה את הכל.

לפחות יהיה לי מחשב בחזר.

לא, זה לא מעודד.

ווילסון אמר בפרק הראשון של העונה הרביעית שלהאוס קשה להתרגל לשינויים ובגלל זה אין לו צוות חדש. הוא אמר שיש לו את אותה הגיטרה מבית הספר והדירה מהתיכון או קצת אחרי, לא זוכרת בדיוק.

אני לא כזאת. לא עד כדי כך. אבל במקרה הזה, אפילו להאוס היה קל יותר.

זה מרגיש שונה, מוזר מדי.

הבנתי למה אני מדברת עם עצמי, או שיש לי בלוג. לאף אחד אין זמן אלי כשאני צריכה, וכשלא, כולם שם.

ט'חח.

אתמול היה פרק יפה. סגירת מעגל. ווילסון והאוס שוב חברים.

יאי. הייתי כל כך שמחה אתמול בגלל זה. הגיע הזמן.

אני מדוכדכת מדי מכדי שיהיה לי אכפת ממשהו. באמת.

לא כרגע.

אן.