אז זה עוד יומולדת שלך ואת לא נמצאת כאן.

ואני אבודה ולא יודעת מה לכתוב, איך לכתוב. לספר עלייך? לספר זכרונות? לספר עד כמה שאני מתגעגעת?

סבתא שלי נולדה ברוסיה, להורים אשר שירתו בצבא הרוסי (כן, בין היתר הם גם נלחמו בנאצים).

אם אני לא טועה, היו גם שולחים אותם לכל מיני מקומות (בכל זאת, צבא).

היא חלתה פעם וזה החמיר לבעיות בלב, היא עברה 3 ניתוחים. בניתוח האחרון הסיכויים שלה לשרוד היו 50-50, והיא שרדה.

היא עישנה, והמון, היא הייתה מכורה לזה וזה הזיק לה ברמות מטורפות.

כשהייתי בכיתה ג', היא התאשפזה בטיפול נמרץ, אמרו שהיא צריכה השתלת לב (לא השתילו לה, רק אמרו). אמרו שהזמן שנותר לה לחיות הוא שנתיים, מקסימום.

אמא שלי הייתה כל הזמן איתה (בבית חולים), ואני עברתי בין חברות של אמא.

בסופו של דבר היא השתחררה.

בכיתה ו', המצב החל להחמיר שוב.

אני הייתי צריכה להיות כמו רוח רפאים בבית.

היא התאשפזה לכמה ימים והשתחררה.

זה היה ברור שהמצב ימשיך להחמיר.

היא הייתה בבית כל הזמן, עם הנשמה (מכונה שמייצרת חמצן), ובאיזשהו שלב החמצן שסופק לה דרך המכונה לא הספיק לה.

היא הייתה מתחילה להזות זכרונות, לשאול מי אנחנו, זה היה נורא.

סוף השנה התקרב והיו חזרות לטקס סיום יסודי,

אני זוכרת את היום הלפני אחרון של החזרות, יצאתי מהבית נראה לי בערך ברבע ל8. אמרתי "ביי" בקול רם.

אמא אמרה שהיא תתקשר אליי אם ייקרה משהו, כל היום בחזרות בדקתי כ-ל הזמן אם מישהו מתקשר אליי.

כשחזרתי הביתה אמא אמרה שסבתא נפטרה.

מה שנשאר לי מסבתא שלי זה הזכרונות.

זכרונות שהיא שיחקה איתי.

זכרונות שהיא טיילה איתי.

זכרונות שראינו פה ושם סרטים.

זכרונות שהיא ענתה על המון שאלות שכל הזמן שאלתי אותה.

זכרון שהיא ביקשה שאקנה לה עיפרון שחור, והיא לא השתמשה בו.

זכרונות של איך שהיינו מכינות פילמני.

זכרון של איך שהיא אהבה נומרולוגיה, אסטרולוגיה וקריאה בקלפים.

זכרונות של איך שהייתי יושבת ומקשיבה לה בזמן שהיא הייתה מתעסקת בזה (קוראת בקלפים לאנשים, לדוגמה).

זכרונות של איך שהיא רצתה שאצליח.

זכרונות שיישארו זכרונות.

סבתא,

הלוואי והייתי מכירה אותך יותר.

הלוואי והייתה לי דרך לכפר על ההתנהגות שלי, שהייתה חרא.

הלוואי והיית פה עכשיו.

מזל טוב סבתא.

את תמיד תהיי הכוכב שלי, ובדיוק כמו שכוכבים נמצאים בשמיים אבל באור יום לא רואים אותך, אני יודעת שאת נמצאת איפשהו שם, למרות שאת לא כאן.