יומנה של עוף החול

הדממה לוקחת אותי רחוק מהזמן, רחוק מכל מה שעוזר לי להרגיש מחוברת. העורק הראשי של החיים פועם באנשים רבים שמסביב, ונראה שאצלי מדובר בעיקר בגחלת.

בדממה.

הכל נע מהר מאוד ומדי ואני מתכווצת בתוך עצמי. מרגישה קצת לא חייה אבל לא מתה. מרגישה רחוקה.

מרגישה כאב ולא בטוחה תמיד מה זה אומר. אומרים שזה אנושי שכואב, אבל אני לא רוצה שזו תהיה הדרך שלי לדעת שאני אנושית.

מרגישה קצת כאילו הייתי הבטחה ואשאר גם כזאת, רק על הנייר. אומרים שהחורף עושה רע לנשמה. אולי אחר כך יהיה טיפה פחות מכווץ.

חסרים לי פרחים.