~ חזרה לאבא ~

בבית החולים מקבלים פרופורציה אחרת על החיים,

אולי יש מחר ואולי... אולי אין.

רק ה' יודע מה יהיה, מי יהיה ומתי.

אנחנו בעולם הזה רק אורחים ובכל מעשינו פה אנחנו צריכים לראות בעיני רוחנו את המארח שלנו- הרי הוא ריבונו של עולם.

מה זה בן אדם? יום נמצא, ויום אחרי זה יכול להיות שלא.

אני כותבת פה ושניה אחרי זה אני יכולה להיות במקום אחר לגמרי, מי מבטיח לי משהו?

אין ביטוח על החיים שלנו,

תמיד צריך לסמוך על הקב"ה ולדעת שהוא יודע מה הוא עושה.

אני כותבת מתוך כאב עצום, שבע"ה לא תדעו כמוהו, כשאדם קרוב אליכם נמצא במצב של חוסר אונים כזה, שלא ברור מצבו,

באמת מסתכלים אחרת על הכל, שום דבר כבר לא מעניין כמו פעם, המבט נהיה אחר לגמרי!

בשורות טובות בע"ה ורפואה שלמה לכל חולי עמו ישראל!