כשהזמן עובר רק אז אתה מצליח להבין את מה שיש לך בידים כי אותו היום השעה הדקה והשניה יותר בחיים לא יהיו , מה שנעשה אז אף פעם יותר לא יהיה כמו שפעם .
אז כן ממשיכים לחיות להכיר להנות להתאהב לאבד לצחוק ולבכות. עכשיו כבר לא אם אותם אנשים לא אותם חברים לא אותה האמא שהייתה פעם עכשיו זה מרגיש מוזר.
אתה מתרגל למציאות אחרת,אתה מצליח להזכר ולהבין איך זה היה פעם..רק שלא אפשרי לתקן את מה שאתה לא אוהב.זה זמן נעים בסופו של דבר.
רק שיהיה כואב מתי שזה יגמר..וזה יגמר אין משו שיהיה לנצח.
לא בא לי שזה יגמר..אבל מי בוחר את זה? אני?
ולמרות שעכשיו המלחמה הזאת .. זה מלחיץ אבל השהייה בבית בסביבה נעימה עשה הרבה טוב.
אני לא רוצה לחזור לשגרה,לא רוצה לחזור להיות לחוצה אין לי חשק לחזור בככל לבית ספר , כל כך טוב לי עכשיו איתם..לא בא לי שוב לראות אותם שעתיים ביום גם כן אולי ,
רוצה להמשיך להעביר תזמן לידו..כל כך התגעגעתי עליו אחרי תקופה שלא דיברנו וכל כך נעים עכשיו לדעת שהוא ליד שבכל זמן אפשר יהיה לראות אותו כמה שבא לי , אני פשוט אווהבת אותו על כל התמיכה על זה שהוא בכל זאת נשאר אותו האחד שפגשתי לפני שנתיים שאהבתי כל כך .
אפילו הפרדות הקטנות של כמה שעות גורמות להתגעגע.
וזה נחמד לי , בסופו של דבר הוא הצליח להדביק את החיוך שאבד בין האנשים.
מצידי שזה היה ממשיך 24 שעות ביממה בלי הפסקה , פשוט להמשיך לצחוק לחבק לאהוב בלי לעזוב .
-555-
בבלוג זה
בכל הבלוגים
