noam’s life

וואאיייי איזה מבחן היה לי היום במטמתיקה. כעיקרון הוא לא כזה קשה רק אני לא זוכרת כמעט כלום משנה שעברה.

אני מתחילה את הציון מ-78!!!!

איזה חראא.

סופסוף יהיה לי מחליק לשיער. אני פשוט לא יכולה לעשות פן על הפוני שלי, זה משגעעע. ועוד בבוקר עם הרעש של הפן.

באלי שהשנה תסתיים כבר, זאת עומדת להיות שנה גרוע מבחינתי. מבחינת לימודים ומבחינה חברתית.

אין לי הרבה חברות וגם אלא שיש אז זה קצת משעמם. אני מכירה חדשות אבל אני מחפשת ידידים, חברות זאת לא בעיה יש לי חברות אבל ידידים יש לי 2 וגם כן אחד מהם הוא לא ממש.........

נכון אתם תגידו שיש כאלה שיש להם חיים גרועים יותר אבל זה לא קשור, אני רוצה שהחיים שלי יהיו קצת יותר ורודים ולא רק שחורים.

אני צריכה יותר חברות וידידים ואז אני מסודרת. החיים בסטלה, קצת לימודים יציאות צחוקים כיף וזהו.

למדתי מנגינה בפסנתר והתחלה של שיר  "imagine- the beatles" זה כיף ללמוד דברים חדשים כיפים.

התחלתי גם לעשות פרקור. אני יודעת לקפוץ מעל ספסל =\ אבל חפיף , עם קצת אימונים ודרכים טובות אני יעשה דברים הרבה יותר קשים.

גם על הרולר סייפר השתפרתי, אני צריכה לדעת איך עושים תריקים וזהו :)

יומטוב לכם ולי יש יום חרא XD בייי

Aerosmith - I Don't Wanna Miss a Thing

איזה שיר יפפה

הוא עצוב ומלא רגש.

זה גורם לי לרצות להרגיש אהובה ככה.

אף פעם לא היה לי חבר, יהיה לי בעתיד אבל בלי שום סיבה זה מאוד חסר לי. כל הקטע הזה של להיות נאמנה למישהו אחד שכיף איתו והוא גורם לצחוק על הפנים גם אם זו הבדיחה הכי גרוע שיש, שיש גם מריבות אבל בסוף משלימים. אני יודעת שיכול להיות שאני יפגע מזה מתישהו אבל זה משהו טיבעי וזה אמור לקרות

אני מחפשת מישהו כזה שיואהב אותי כמו שאני, לא משנה אם אני לא דוגמנית צמרת. זה די מבאס שאפילו לא מנסים להכיר רותך רק בגלל המראה. הרבה מתנהגים אלי כחננה שלא מבינה כלום מהחיים שלי ובגלל ההתנהגות שלהם בתור התגוננות כדי שאני לא יפגע אני ניהית ביץ', מגעילה כזאת לא נחמדה :(

אני להיות בעולם שונה שבני אדם הם לא אגואיסטים מגעילים. אני יודעת שזה לא יקרה אבל מותר לרצות ומותר לחלום נכון? כבר לא ממש

בדרך כלל רק אנשים שנימצאים במצב שלי או היו במצב הזה מבינים אותי.

אני רוצה להרגיש נאהבת ולא רק על ידי  הורים ומשפחה אלא גם עם חברים. באלי לעבור עיר ולהתחיל מחדש והפעם להיות עצמי ולא להמציא נעם אחרת.

אני יחכה ויראה מה יהיה =\

אוקי... זאת לא הפעם הראשונה שאני פותחת בלוג כי פתחתי מלא וכל פעם נמאס לי.... אני מקווה שאני ישמור עליו טוב XD

קוראים לי נעם אני בת 13 ואני גרה בשיראל. אני די מלאה אבל אני יורדת לאט לאט ובדרך נכונה. אני לא מרוצה מהחיים שלי כל כך ואני מנסה לסדר את זה.

אז מה עשיתי בחופש?

*הייתי בים עם חברות ועם משפחה

*פגשתי ידיד שדיברתי איתו מלא זמן במסן

*פגשתי ידיד שלא התכוונתי לפגוש אותו בכלל אבל זה קרה

*קניתי בגדים ונעליים

* הסתפרתי יום לפני תחילת הלימודים :D

* הייתי על המחשב

*הייתי בלונה פארק
* נפגשתי מלא עם חברים צחקתי ונהנתי

לקראת סוף החופש התחלתי קצת לילמוד אבל לא ממש.

יש לי בעיות עם ההורים שלי, הם לא מבינים אותי. הם לא מבינים שברגע שמחריכים אותי לעשות משהו אז אני לא עושה אותו בכוונה או שאני עושה אותו בפרצוף.

אני שונאת שעומדים לי על הצוואר וכל הזמן רואים מה אני עושה ואומרים לי מה לעשות.

זה התחיל מאז שעברנו דירה מעיר לעיר. אני הייתי מאוד מרוצה מהעיר הקודמת שלי, היו לי חברים וכל זה אבל הבית היה קטן ואנחנו שלושה ילדים צריך עוד חדר אז הם החליטו לבנות בעיר אחרת. אני כבר לא יכולההה!!! יש אנשים שאני ממש מרוצה מזה שפגשתי אותם ואני מכירה אותם אבל העיר שאנ נמצאת בה היא ממש אגואיסטית ומתנהגים ממש  מגעיל

באלי ללכת לפנימיה ולהיות אצמעית יותר. אני לא מאלה שקשורים לבית וקשורים להורים, אני אוהבת אותם ממש ממש אבל אני חייבת שיתנו לי את המרחב שלי.

הם מכריחים אותי להכין שיעורים אבל כשמכריחים אני לא מרוכזת בכלל.

אני גם ממש שונאת את הכיתה ואת השיכבה אז אם אני לא יכולה ללכת לפנימיה אז אני רוצתה לפחות לעבור בית ספר אבל אני לא יודעת איך לאמר את זה להורים שלי ואם בכלל יתנו לי לעבור. אני ממש מבולבלת ולא יודעת מה לעשות.

help meeeee