קוף אחרי בן אדם

כן ארנב, אני מבינה אותך, יותר משאמרתי. אבל לא אגיד זאת.

אין מה לעשות, צריך להמשיך עם נחישות ודבקות במטרה לא משנה מה.

אני אעשה כמיטב יכולתי ואקווה שיהיה בסדר.

עד עכשיו היה. וקיבלתי כבר מתנה ענקית מהחיים, באופן לא צפוי ולא סביר לחלוטין. מקווה שגם כל היתר יסתדר. שזה לא "או-או". ואם כן, אז לפחות שה"או" שקיבלתי יהיה שלם.

אתם יודעים מה קרה? פתאום שמתי לב שמאדם סגור לפתוח, שוב אני הופכת לסגור. שמבחינתי זה מעולה, לגמרי לטובה. כי הישירות והכנות העודפת שלי מסבכת אותי לא מעט. והנה, אחרי שלא הסתרתי שום רגש במשך כל השנים האחרונות, מצאתי את עצמי מסתירה את כל הכעס, וכמעט את כל התסכול שלי. מסתירה בהצלחה. 

וזה מרגיש לי טוב, מרגיש כאילו הצלחתי לקבל טיפה קטנה מהאני הקודם שלי בחזרה. זה נותן לי תחושה שיש לי יותר סיכוי בהמשך מאשר בלי זה.

זה דבר שולי שאני נטפלת אליו, אבל זה יותר מזה בשבילי. 

בכל אופן, בלי קשר לרגשות, מה שמשנה בשלב הזה של החיים אלה העובדות. והעובדות מאוד לא לטובתי.. 

זה מבאס שאני צריכה אותך ואתה לא שם בשבילי, בלוג.

אתה בטח לא מאמין שאני צריכה אותך, בגלל כל ההזנחה. אבל נראה לי שאני כן.

אני יוצאת מכלל שליטה. ואני מתביישת בזה.

אני מרגישה לא טובה בהכל.

ואני ממש מפחדת. שזה לא חדש, כי אני חרדתית באופן כללי. אבל אני ממש מפחדת ממה שהולך לבוא.

אז אתה לא פה ואני נאלצת לעבור לוורד, תחזור כשתוכל בקיצור..

זוכרים את הפעם שאחרי שיעור גיטרה היה ממש רע וכתבתי שפשוט ממש רע? אני לא זוכרת בדיוק מה כתבתי, וגם אתם לא. כי זה היה בבלוג הקודם בכלל. אבל גם עכשיו זה ככה.

חשבתי שאם אני כבר כישלון אפשר לברוח לחיים אחרים שלא חשבתי שאפשריים בשבילי ולימדתי את עצמי ממש מזמן לא לרצות אותם. ומסתבר שהם לא מחכים לי בכלל. אני כישלון גם בזה.

אז ישבתי שם וחשבתי, כמה רע הייתי מרגישה עכשיו אם לא הייתי מתעקשת על מה שחשוב לי. על מה שרציתי לעצמי. ממש רע. ואולי זה מעודד שיש יותר רע.

בכל מקרה היו שם רחמים בלתי כתובים, וגם אני הרגשתי אותם. זה לא מגיע, זה לא הוגן. ואני ממש מצטערת. אני מרגישה שלקחתי והרסתי ושצריך להסתפק עכשיו בפחות. אני לא יכולה להיות יותר. אני יודעת שאני רעה כמו שאני מרגישה, ואני לא מאמינה שישתפר.

וברור שאני לא רוצה את השטות הזאת של הבילבולי שכל. אני לא מוכנה לשתף שום דבר. אני אפילו לא יכולה לכתוב כמו בן אדם. אני בטח לא מאמינה שזה יעזור, וגם לא מעוניינת בעזרה כזאת. השיחה הזאת הייתה חוצפה בעיניי וממש כעסתי. מזל, פשוט מזל, שידעתי מה טוב לי והתעקשתי על זה בדיוק.

זה פשוט הדבר הכי חשוב בחיים לדעת מה רוצים. אני מאחלת את זה לעצמי בעוד תחומים.

בכל אופן, נראה שאני צריכה לתת פייט בהרבה תחומים ואין מספיק ממני להכל.

איך נהייתי כזה כישלון קל להבין, הרי תמיד ידעתי שזה מה שיש. זה האחרים שטעו.

תודה לך שמש שרק את מבינה אותי. זה שווה לי באמת המון.

הנחתי שאני אעביר את זה לבלוג כשיהיה אפשר להיכנס, אבל עכשיו אני לא בטוחה שכדאי.

פשוט בא לי לאפס את החיים שלי ולחיות אותם נכון הפעם.

"האם זה הדבר הנכון" לא התפספס לי. או שאולי אני ממציאה משמעויות.

למה אנשים מעיזים לשאול דברים שאינם עניינם לא ברור לי, ואף פעם לא אבין את החוצפה הזאת.

אם יש פה צדדים אני כמובן בצד המפסיד. תמיד, וגם הפעם. יכול להיות שבצדק. יכול להיות שהיא תמיד צדקה.

בכל אופן זה לא תקין, כמו הכל לגבי. ולא נראה שאפשרי לתקן.

פשוט זה מה שיש. צריך להשלים עם המציאות באיזשהו שלב. כמו אז בתיכון מול המראה. כמו שתמיד השלמתי עם מה שכן אפשר ומה שלא אפשר.

טוב נו, אעתיק את זה לבלוג. שיאמין לי שאני צריכה אותו מתפקד.