הצמח בערוגה הישנה ,
שבורה היא הייתה,
כמו ליבו.
צמא לחום ואהבה ,
תמיד חיכה לבואה,
לשם שתשוב להביט בעיניו,
אך היא אינה שבה מעולם.
הלך הוא ונעלם עם השנים,
אבד בתוך עצמו.
כי גם הפרח הכי יפיפה
סופו לנבול .
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אילנית .ל.