טיפות הגשם
זולגות לאט
על חלוני הקט ,
מרקדות בשיריי הרעמים,
המזמרים את שירי.
והברקים מאירים את דרכם מטה ,
כאן זו מסיבת תחפושות .
הקור ילבש את כאביי
והחושך יעטוף אותו .
העננים האפורים ילבשו כעסיי,
הלבנים יחשלו אותם.
ואז השמש תזרח בין העננים,
קרנייה יחממו וילטפו .
ומתחת לכל המסכות יופיע אותו חיוך,
החיוך החם שיגרום לאהבה לעטוף.
כך הקשת בצבעיה תגשים
את חלומותיהם של הנשמות האבודות,
אלה שלא היו שייכים מעולם ,
אלה שננטשו מאחור באכזריות,
שהתפללו לאותה הקשת כל חייהם.
וכעת כשהגשימו זאת ,
לא אבודים עוד ,
כי הגשם הביא עימו תקווה
לחיים חדשים,
לצמיחה.