חדר סגור,כסא בפינה,כבולה באזיקיםבתוך הדממה."צאי!" הם אומרים."יותר יפה שם מבפנים."אך איני מקשיבה.התקרה מעליי מלאה קמטים,כך הם גם חיימקומטים חסרי תקווה.כולם עטופים בצמר גפן,ואילו אני עטופה פלדה.אין לי למי לפתוח דלתלכן כאן אני לכודה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אילנית .ל.