חם ליבי ,
חמה היא שנאתי ,
הנותרה דוממת על גדות נהר.
והמים הציפו התכלת ,
קראו לאנשי העיר ,
"אנא קראו לגברת התאיר את דרכי."
אך זוהי אינה סתם גברת,
חירשת היא כמובן,
אינה שומעת קול המים ,
אינה יודעת היא מילה.
הכיצד אוכל לחפש הגברת,
הכיצד אוכל למחוק שנאתי?
אולם אינה היא הדרך האחרונה בחיים.
הנה היא אותה הגברת,
לובשת היא גלימת שלווה,
עונדת תפילה ומחילה.
עומדת מולי הגברת,
ומחייכת בתקווה,
"אנא ילדתי איני חירשת ,
לאו אשמע קולך,
משום שאינך מאמינה
בדרך של עצמך ."
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אילנית .ל.