Honey if you stay, I'll be forgiven Nothing you can say can stop me going home

הו,לא נשאר שום מקום ללכת אליו.

האם אנחנו מתקרבים? קרוב יותר?

לא,כל שאנו יודעים זה לא

הלילות הופכים לקרים יותר,קרים יותר.

היי,דמעות זולגות באותה צורה

כולנו חשים את הגשם

איננו יכולים להשתנות.

לכל מקום אליו אנחנו הולכים אנחנו מחפשים אחרי השמש

אין שומקום בו ניתן להזדקן,ותמיד במנוסה

הם אומרים שנירקב בגיהנום,

אבל אני לא חושב שכך יהיה.

הם הוקיעו אותנו מספיק,

פורעי החוק של האהבה.

צלקות,עושות אותנו מי שאנחנו

לבבות ובתים שבורים,שבורים.

רחוק,נוכל ללכת כל כך רחוק,

עם מחשבתנו פתוחות לרווחה,פתוחות.

לכל מקום אליו...

שוב מתחרבשת עם מילים שהולכות וחוזרות.

באות,ממלאות חלל ולבסוף עוזבות ומשאירות אותי ריקה מבפנים.

יום יבוא והשחר יפציע

ואביט בו ממרחק מדומה

יום יבוא ודבר לא יפתיע

את ליבי המרגיש מרומה.

ובלילות קרים של שלכת,

עת הרוח מתדפק בחלון

אבטיח כי יותר לא אלך אל-

שבילים ללא הגיון.

הפחד הזה מכרסם בי

חזק,מאיים,אימתני

והמנגינות שהיו לי

נשכחו במרוצת השנים.

הדרך כבר אינה אותה דרך

הריחות השתנו,הצלילים,

ובפאתי העיר המוארת

לעת ערב,מייללים הכלבים.

וזה שוב אני והשקט

מחבקים אחד את השני

את אותם לילות של שלכת

מנסה לשכוח אני

והשחר,הנה הוא מגיע

בחלוני מפציע מוקדם

לא הופתעתי,חיכיתי לרגע

שיאסוף אותי אל הים.

והים כבר שכח מהו נצח,

הוא שכח תחילתו וסופו

ואני לא אשכח את הרצח

איך לקחה השלכת גופו.

בעת ליל,בפרוש החושך

שוב ייללו הכלבים

לעולם לא אדע מהו אושר

אם אשכח את אותם השנים.

There are twenty years to go,
The faithful and the low.
The best of starts, the broken heart, the stone.
There are twenty years the go,
The punch drunk and the blow.
The worst of starts, the mercy part, the phone.

~placebo.