Honey if you stay, I'll be forgiven Nothing you can say can stop me going home

שוב מתחרבשת עם מילים שהולכות וחוזרות.

באות,ממלאות חלל ולבסוף עוזבות ומשאירות אותי ריקה מבפנים.

יום יבוא והשחר יפציע

ואביט בו ממרחק מדומה

יום יבוא ודבר לא יפתיע

את ליבי המרגיש מרומה.

ובלילות קרים של שלכת,

עת הרוח מתדפק בחלון

אבטיח כי יותר לא אלך אל-

שבילים ללא הגיון.

הפחד הזה מכרסם בי

חזק,מאיים,אימתני

והמנגינות שהיו לי

נשכחו במרוצת השנים.

הדרך כבר אינה אותה דרך

הריחות השתנו,הצלילים,

ובפאתי העיר המוארת

לעת ערב,מייללים הכלבים.

וזה שוב אני והשקט

מחבקים אחד את השני

את אותם לילות של שלכת

מנסה לשכוח אני

והשחר,הנה הוא מגיע

בחלוני מפציע מוקדם

לא הופתעתי,חיכיתי לרגע

שיאסוף אותי אל הים.

והים כבר שכח מהו נצח,

הוא שכח תחילתו וסופו

ואני לא אשכח את הרצח

איך לקחה השלכת גופו.

בעת ליל,בפרוש החושך

שוב ייללו הכלבים

לעולם לא אדע מהו אושר

אם אשכח את אותם השנים.

There are twenty years to go,
The faithful and the low.
The best of starts, the broken heart, the stone.
There are twenty years the go,
The punch drunk and the blow.
The worst of starts, the mercy part, the phone.

~placebo.