להתלונן על הכל

לפני כשנתיים כשמחיר חבית נפט זינק למעל ל-140$ לחבית מחיר הדלק בארץ היה באזור ה6.5 שקל לליטר. עכשיו כשמחיר חבית נפט קטן בהרבה מחיר ליטר דלק עלה לשיא חדש של מעל ל-7 שקל לליטר, והסיבה "עליית מחירי הנפט בעולם ושינויים בשער הדולר", ואם זה לא היה מספיק אז המחירים עלו שוב בגלל עלייה במס. היום 58% ממחיר הדלק הוא מס, מכל שקל שאנחנו משלמים בתחנת הדלק 58 אגורות הולכות ישר לממשלה, וגם פה יש לאוצר תירוצים והסברים משלהם, הם טוענים שמס גבוהה על דלק מקובל בכל העולם ושיש לו הרבה סיבות מוצדקות. האמת היא שהם צודקים גם במדינות אחרות בעולם המס על הדלק הוא גבוהה יחסית למב על מוצרים אחרים והסיבה העיקרית לכך היא לנסות להפחית שימוש יתר ברכבים פרטיים ועידוד שימוש בתחבורה ציבורית.

זה נכון ששימוש בכלי רכב פרטיים גורם ללא מעט בעיות: מחסור בחניה, עומס בכבישים שגורם לפקקים ותאונות, וגם זיהום אוויר. הבעיה היא שברוב המדינות שבהם נהוג מס גבוהה יש באמת אלטרנטיבה אמיתית לרכב פרטי, יש תחבורה ציבורית יעילה, נגישה וזולה. התחבורה הציבורית בארץ היא לא יעילה, לא זמינה, ובטח שלא זולה. לדוגמא אני כסטודנט שגר במרחק של כחצי שעה נסיעה מאיפה שאני לומד, ואני נוסע כל יום ברכב, וזה לוקח לי בדרך כלל חצי שעה לכל כיוון. אם אני ארצה להשתמש בתחבורה ציבורית אני צריך ליסוע ב-3 אוטובוסים, נסיעה בראשון תיקח בסביבות הרבע שעה, בשני בסביבות 45-50 דקות, ובשלישי עוד כ-10 עד 15 דקות, סה"כ: בערך שעה ורבע במצב אידיאלי שבו אני לא צריך לחכות בין ירידה מאוטובוס אחד לעליה לאוטובוס הבא, מצב שהוא תאורטי לגמרי, באמת אני אצטרך לחכות לפחות 10 דקות בין כל אוטובוס ובאמת סך הכל יקח לי משהו כמו שעה ו-45 דקות להגיע לכל כיוון. תחבורה ציבורית היא לא באמת אלטרנטיבה במקרה שלי, וככה זה ברוב המקומות בארץ.

אז הסיבה לכך שיש מס גבוהה על הדלק היא לעודד שימוש בתחבורה ציבורית שהיא לא באמת אלטרנטיבה, אז במילים אחרות משרק האוצר אומר לנו "אם אתם לא רוצים להשתמש בתחבורה ציבורית תשלמו על זה, אבל אין לכם באמת אפשרות של תחבורה ציבורית אז אין לכם ברירה, תשלמו וזהו", אז אנחנו משלמים. ומי נפגי מזה הכי הרבה? כמובן שהחלשים, העניים ומעמד הביניים שוב צריכים לקחת על עצמם עוד חלק מהנטל הכלכלי, כמו תמיד. הכלכלה בארץ עובדת בשיטה מאוד ברורה ברגע שמצב מחמיר החלשים משלמים יותר כשיש שיפור אז החלשים ממשיכים לשלם אותו דבר אבל העשירים מקבלים יותר.

הטיעונים של משרד האוצר הם סתם תירוצים לקחת מאיתנו עוד קצת כסף. הרי כל הכסף שמוזרם לישיבות ולמשכורות של חברי הכנסת צריך לבוא מאיפהשהוא. עכשיו כולם אומרים שבבחירות הבאות אנחנו נראה להם אבל כולנו יודעים שזה לא האמת יקרה, הרי בבחירות הבאות שוב רוב האנשים יצביעו לליכוד או לקדימה או לעבודה, והמצב ישאר בדיוק אותו הדבר.  אחר כך עוד מתפלאים למה יותר ויותר אנשים עוזבים את המדינה הזאת, אני חושב שהם עושים בשכל. 

הצבא חושב שמותר לו הכל, ולמה זה? כי אנחנו בעצם גורמים לו לחשוב כך, אנחנו נותנים לו לעשות כל מה שהוא רוצה בטענה של "טוב אין ברירה, זה ביטחון, זה יותר חשוב מהכל". נשמע הגיוני מספיק, אבל לפעמים גבולות ההגיון נשברים באופן כל כך דרסטי שקשה להאמין שבמדינה דמוקרטית דבר כזה יכול לקרות.

דוגמא טובה למצב כזה הייתה לפני בערך שנה וחצי, כשהיה את הסיפור של הסרבנות בחטיבת כפיר, מספר חיילי מילואים ניסחו מכתב המביע דעה נגד שליחת חיילים לפינוי התנחלויות. לאחר כחודש הם קיבלו זימון ליום מילואים, שמטרת הזימון לפי מה שהיה כתוב על הצו היא משפט. לאחר סערה תקשורתית קטנה הצבא טען שזה לא "משפט" אלא רק "בירור", אבל זה סתם כדיי לצאת קצת יותר נקיים מהעניין. בכל מקרה אותם המילואימניקים זומנו ל"בירור" עם המג"ד והוא שאל אותם באיזו זכות הם מעיזים להביע דעה פוליטית ועוד נגד מדיניות הצבא, והודיע להם שהם נחשבים "סרבני מילואים" למרות שהם הודיעו שיבואו לשירות המילואים הבא. מה שקרה פה מאוד פשוט: אזרחים חופשיים במדינה דמוקרטית זומנו לבירור צבאי על העובדה שהם הביעו דעה פוליטית שהצבא לא אוהב. אני מוכן להבין את האיסור על חיילים בשירות סדיר להביע דעה פוליטית, אבל אלו לא חיילים הם אזרחים, ומדינה שלאזרחיה אין זכות להביא דעה היא לא מדינה דמוקרטית, היא דיקטטורה. המילה היותר מתאימה היא לא "משפט" ולא "בירור" אלא "בזיון".

לפי המקרה הזה מבינים שהמדינה והצבא חילקו את האזרחים ל-2 סוגים:

אזרחים סוג א': אנשים שלא עשו צבא, או עשו צבא וקיבלו פטור ממילואים, או שלא בגיל המתאים לעשות צבא\מילואים. סוג זה של אזרחים מונה בערך 94% מהאוכלוסיה. על סוג זה של אזרחים חלות כל הזכויות והחובות הרגילות שחלות על אזרחים במדינה דמוקרטית.

אזרחים סוג ב': אנשים ששירתו בצבא שירות מלא ולא קיבלו פטור ממילואים (לרוב אנשי מקצוע ולוחמים). סוג זה מונה רק כ-6% מהאוכלוסיה. על סוג זה חלות כל החובות שחלות על אזרחים מסוג א', עם מספר תוספות מיוחדות כגון: החובה לסכן את החיים בכל רגע אם המדינה תחשוב שזה נחוץ\כדאי. לאזרחים מהסוג הזה יש את כל הזכויות שיש לאזרחים מסוג א', אבל הרוב המוחלט שלהן (לדוגמא: חופש הביטוי, חופש התנועה, יכולת לצאת מהארץ), יכול להישלל מהם בכל עת שהמדינה רק תבחר. המדינה מאוד תשתדל שלא לנצל אותם ליותר מ-108 יום ב-3 שנים, אבל לא מתחייבת לשום דבר. לאזרחים מהסוג הזה חופש הביטוי הוא מוגבל, אסור להם להביע דעה פוליטית נגד הצבא.

אולי זה נשמע אבסורד או קיצוני מה שכתבתי למעלה אבל זו האמת, זו האמת אם כותבים בלי לייפות אותה ולגרום לה להישמע יותר טוב. מה שבאמת אבסורד וקיצוני זה שיש אנשים שחושבים שזה בסדר גמור, שככה צריך להיות, שזה בסדר שרק 6% יידרשו לסכן את חייהם (לא מרצונם החופשי) ו-94% ירכבו על הגב שלהם, שזה בסדר שחלק מאותם 6% מקבלים ציוד כל כך גרוע ומיושן שקשה להחליט אם הוא מתקופת מלחמת העולם השנייה או אולי וייטנאם, שזה בסדר שאנשים מתכננים תוכניות לצאת לחופשות ולטוס ואז הצבא קורא להם למילואים והם נאלצים לשלם קנסות ביטול מטורפים ואף אחד לא מפצה אותם, שזה בסדר שקצינות הקישור משקרות לחיילי המילואים ומשתמשות בטריקים מגעילים כדיי לעבוד עליהם ולהביא אותם לעוד כמה ימים. כל זה בסדר גמור, זה המחיר שאנחנו צריכים לשלם בשביל לחיות במדינה הזו, אז זהו שלא! זה המחיר שרק 6% מאיתנו צריכים לשלם בשביל ש-94% האחרים יוכלו לחיות במדינה דמוקרטית.

אז ברור שהצבא חושב שמותר לו הכל, כי אנחנו מצדיקים אותו. האמת היא שמה שאנשים לא מבינים זה שלאותם 6% יש כוח יותר גדול מכל קבוצה אחרת באותו גודל, יש להם כוח שבעצם אין לאף קבוצה אחרת במדינה בכלל. אם עכשיו רוב מאנשי המילואים שולחים מכתב שאומר לא נבוא יותר למילואים עד שהבזיון יגמר, המדינה הזאת משתתקת. דמיינו מה יקרה אם אין יותר כוח מילואים, אם אין מילואים אז אין באמת צבא, אם אין צבא אז הלך עלינו. אם עכשיו אנשי המילואים עושים חרם אין למדינה מה לעשות, הם לא יוכלו להכניס 400,000 איש לכלא, ולא יעשו את זה גם אם יכלו. אם עושים חרם מילואים למדינה יש רק 2 אפשרויות: 1. להסכים לתנאים של המילואימניקים או 2. השמדה. אם דבר כזה קורה הממשלה מסכימה לכל התנאים תוך שעתיים.

חבל רק שדבר כזה בחיים לא יקרה פה. שטפו לכולנו את המוח שזה המחיר שצריך לשלם בשביל לחיות פה ורוב משרתי המילואים נפלו בפח, ולרוב האנשים שלא משרתים במילואים גם ככה לא משנה הרי הצבא עזב אותם בשקט כבר, הוא מציק לאנשים אחרים.

ישראל טוענת שהיא מדינה מערבית דמוקרטית ומפותחת, אבל האמת היא שישראל היא דוגמא טובה למדינת עולם שלישי שלא שמה פס על האזרח הקטן. אנחנו רואים את זה שוב ושוב כבר שנים ובמיוחד בזמן האחרון. אני לא מתכוון להאשים את ביבי וש"ס ואת ממשלת הימין שלהם, כמו שעושים תומכים של קדימה כי זה נוח להם עכשיו, כי האמת שרוב הדברים שקורים עכשיו היו גם במהלך ממשלות של קדימה ושל העבודה. דוגמא לזה היא הקצבות של האברכים שציפי לבני וקדימה תוקפים את הממשלה בגללן, אבל בזמן ממשלת אולמרט המצב היה בדיוק אותו הדבר.

כולם עכשיו מדברים על השריפה בכרמל ועל המחדל ומהחסור בכבאים ובמטוסי כיבוי, ברור שעכשיו כולם נזכרים כשזה בוער, אבל למה לא יכלו לחשוב על זה קודם? אי אפשר להגיד שלא התריעו, שלא הזהירו. הכבאים עשו אינספור הפגנות ושביתות, הם הודיעו והזהירו והתריעו אבל בממשלה שמו עליהם פס, ובעצם שמו עלינו פס. אין תקציב וזה בכלל לא חשוב, ברור.  עכשיו מנסים לייפות את זה ולהגיד שגם אם היו מאות כבאיות באזור זה לא היה עוזר בגלל שהשריפה ביער והכבאיות לא יכולות להגיע לשם. אז למה אין מטוסים? ולמה אין ציוד? האמת היא שיש ציוד! יש בראש-פינה מפעל שמייצר ציוד לכיבוי שריפות ומייצא את הציוד הזה לחו"ל. ראש פינה נמצאת במרחק של כשעה נסיעה מחיפה וביום הראשון של השריפה דיבר בטלוויזיה אחד מבכירי החברה או המפעל ואמר יש ציוד תבואו לקחת, ושאף אחד לא בא. ראש הממלה אומר שגם בשריפות ברוסיה וארה"ב נעזרו שכוחות זרים, נכון, אבל איך אפשר בכלל להשוות בשריפה בכרמל נשרפו בערך 40 אלף דונם בשריפה בסיביר נשרפו מעל למיליון.

עד לפני 10 שנים בערך חיל האוויר ידע לכבות שריפות עם מסוקי יסעור. בגלל שהעניין פוגע במסוקים (לטענת חיל האוויר) הם ביקשו להפסיק עם זה והממשלה כמו תמיד אישרה, ואף אחד לא חשב שצריך לעשות משהו במקום? איזושהיא אלטרנטיבה? ומה עם זה שהיו עשרות דוחות וועדות ותחקירים בקשר לעובדה שאין מספיק כבאים וכבאיות ושכל מערך הכבאות לא אפקטיבי? מה עשו עם זה? כלום! לפי ועדת גינוסר צריך שיהיו בארץ לפחות 2,400 כבאים (שגם זה מעט מאוד), נכון להיום התקן הוא פחות מ-2,000 ואנחנו רחוקים מלעמוד בתקן הזה אפילו. איך זה הגיוני שזה המצב שקיים כבר שנים ולאף אחד בממשלה זה לא ניראה מוזר?

דוגמאות נוספות לעובדה שממשלה שמה עלינו פס היא העובדה שכמעט כל הסיוע למפונים בא מיוזמות פרטיות של אנשים, עיריות, וחברות מסחריות ולא בא מכיוון הממשלה. אלדן העמידה צי רכבים בחינם, אכסניות וכפרי נופש פתחו את שעריהם, חברות פרטיות באו לסייע. ואני שואל למה זה לא מאורגן ע"י הממשלה? למה בעלי עסקים צריכים לבוא מטוב ליבם לעזור והממשלה שותקת? אותה הממשלה שלפני כמה שבועות אישרה להביא לפה את בני הפלשמורה בעלות של מיליוני שקלים, הסכימה לשכור עבורם מלונות בעלות מטורפת. למה אתם מוכנים לשכור בתי מלון בשבילם ולא בשביל המפונים? למה חברת אלדן צריכה להציע את הרכבים שלה בחינם והם לא הושכרו ע"י הממשלה? ברגע שפינו את הבן אדם הראשון והיה ברור שיפונו עוד הממשלה הייתה צריכה באותו הרגע לשכור כל חדר פנוי בכל אכסנייה, כפר נופש, ובית מלון מצפון לנתניה ולדאוג לאמצעי תחבורה שיביאו את המפונים לשם. אבל המדינה שמה פס על כולם, גם על כאלה שמפונים מבתיהם מסיבות כאלה ואחרות, שכחנו כבר את מפוני גוש קטיף?

המפונים כניראה עכשיו יאלצו להילחם זמן רב מאוד בבירוקרטיה של משרדי הממשלה ושל חברות הביטוח שלא יהססו וישמתשו בכל טריק מלוכלך ויתפסו לכל מילה וסימן פיסוק קטן בכל חוק והסכם בשביל לשלם קצת פחות. כבר שכחנו את נזקי מלחמת לבנון השנייה? בתור תושב הצפון אני יכול להגיד ממקור ראשון שגם עכשיו, 4 וחצי שנים אחרי, עוד לא תוקנו כל הנזקים, בגלל קמצנות ובירוקרטיה ממשלתית. לדוגמא כביש 899 בצפון נהרס במלחמה ע"י כלים כבדים של צה"ל ועדיין לא שופץ בגלל קמצנות ממשלתית, בנתיים האזרחים הקטנים משלמים את המחיר. זה בצפון, רחוק מהעין רחוק מהלב, אם זה היה כביש שמוביל להרצליה הוא היה מתוקן יומיים אחרי סוף המלחמה, אבל זה בצפון למי אכפת.

זה מוביל לעוד סוגיה שהיא ההזנחה המוחלטת של הפריפריה. אנחנו גרים במדינת תל אביב, מחדרה עד גדרה, ורק האזור הזה חשוב, כל אזור אחר הוא איזור סוג ב'. אכפת לממשלה מהפריפריה רק כשיש מלחמה, כי המלחמה הרי בפריפריה לא בתל אביב. איך שמלחמה נגמרת לאף אחד כבר לא אכפת מהפריפריה. הרשויות המקומויות בצפון קורסות, הכבישים בדרום הם בדיחה, על כל הצפון יש בית חולים רציני אחד שנמצא בחיפה במרחק שעה וחצי מחלק מהמקומות כמו רמת הגולן, והרשימה עוד ארוכה מאוד. אבל למי אכפת? העיקר שבונים נתיב מהיר מירושלים לתל אביב.

הממשלה גם שמה עלינו פס בכל מה שקשור לתחבורה. לפי הנתונים של האו"ם משנת 2008 הכבישים בישראל הם הכי פקוקים בעולם! דבר שנגרם בגלל שאין אלטרנטיבה אמיתית לרכב פרטי, התחבורה הציבורית בארץ היא בדיחה. יש מקומות שנסיעה ברכב תביא אותך אליהם בפחות מרבע שעה אם אין פקקים ונסיעה בתחבורה ציבורית תיקח מעל שעתיים, ואני לא מגזים. ברור שזה יגרום לפקקים כי לכל אחד יש רכב, שינו לב פעם הבאה שאתם נוסעים על איילון שברוב המוחלט של הרכבים הפרטיים נוסע רק אדם אחד. ואם זה לא היה מספיק אז הממשלה גם העלתה באופן דרסטי את המחיר של הביטוח לרכב דו-גלגלי, כן אותו הרכב שלא עושה פקקים, לא עושה בעיות חניה והיה זול יחסית, במקום לעודד אנשים לעבור לרכב דו-גלגלי הממשלה עושה ההפך, מעודדת שימוש ברכב פרטי. יותר פקקים, יותר מצוקות חניה, יותר זיהום אוויר. שלא לדבר בכלל על העובדה שיש כמעט 100% מס על רכבים, מה שהופך רכבים טובים וחדשים לנחלה של המעמד הגבוהה בלבד.

הממשלה ממשיכה באופן עקבי מאוד להכריז מלחמה על מעמד הביניים. אני לא מדבר רק על הממשלה הזאת, אלא על כל ממשלה שהייתה פה ב-2 העשורים האחרונים. בזמן שהציבור היהודי החילוני נושא על גבו כמעט את כל הנטל הביטחוני, הוא גם נושא על גבו את הרוב המוחלט של הנטל הכלכלי. סטודנט צריך לממן את לימודיו בכוחות עצמו או בעזרת מלגות שעבורן הוא יצטרך לבצע התנדבות ותרומה לקהילה, בזמן לימודיו הוא צריך לשלם ביטוח לאומי ומיסים נוספים וגם לשרת במילואים. בזמן שתלמיד ישיבה יקבל מלגה מהממשלה בתמורה לכלום. האמת היא שאפילו בתמורה לפחות מכלום כי המלגה באה התנאי שהאברך לא יעבוד, זאת אומרת הממשלה אומרת "למה לך לעבוד? הנה קח בחינם!". מי שמשקיע ותורם יותר רק נרמס יותר ע"י הרשויות ומי שלא נותן כלום רק מרוויח יותר. הציבור החילוני יסכן את חייו בצבא והציבור החרדי ילמד, הציבור החילוני ישלם חצי מהמשכורת שלו למס הכנסה וישלם ביטוח לאומי כדי שלממשלה יהיה כסף לתת לציבור החרדי שלא יעבוד וימשיך ללמוד. אפילו רצו להפיל מס על המלגות של הסטודנטים. לקחת מס הכנס על מלגה של סטודנט? זה נשמע הגיוני בכלל? מלגה מלאה היא בערך 10,000 לשנה מה שיוצא פחות מאלף שקל לחודש ואתם רוצים לקחת מזה 20%? זה פשוט בזיון! ואחרי זה עוד באים חברי כנסת מש"ס וטוענים שתרומת הסטודנטים למדינה היא מזערית לעומת תרומת האברכים. וקוראים לאדם היחיד מהם שאמר שהם צריכים לצאת לשוק העבודה להתפטר. פשוט חוצפה.

המדינה הזאת שמה עלינו פס, לא אכפת לה מאיתנו בכלל. והמצב הזה לא הולך להשתנות בזמן הקרוב. ישראל היא ההגדרה של מדינה אוכלת יושביה. מדינה דמוקרטית בכאילו, שבה האזרחים הם בסוף סדר העדיפיות של כל דבר.