להתלונן על הכל

שוב כשעולה הנושא של גלעד שליט נחשפת הסלחנות, הוותרנות, הרכות, והכי חשוב הטיפשות הישראלית. שוב הראינו שאנחנו מוכנים כמעט לכל דבר שידרשו מאיתנו תמורת כל עצם שיזרקו לנו. 20 אסירות תמורת קלטת, סבבה. מחר יבקשו 10 אסירים תמורת תמונה, ועוד שבוע עוד 7 אסירים תמורת מכתב. למה אנחנו צריכים לנהל משא ומתן תמורת דברים בסיסיים? למה אנחנו מסכימים לזה? איפה ההגיון?

כולם חושבים רק על ההווה, רק על גלעד, אבל מה עם כל השאר? מה עם כל מה שהיה ומה שעוד יהיה? מה עם כל החיילים שנפצעו ונהרגו בשביל ללכוד את אותם המבוקשים שנשחרר תמורת שליט? הם מתו ונפצעו סתם? למה היה שווה לסכן חיילים בשביל מחבל שישוחרר בכל מקרה? ומה עם ההשלכות? מה עם כל אלה שיפגעו מזה שאותם המחבלים יצאו לחופשי? מה עם כמה מהם יחזרו לעסוק בטרור ויעזרו לתכנן פיגוע בתל אביב?

אני שואל פה עכשיו את כל מי שבעד עסקה לשחרורו של גלעד שליט: אתם מוכנים ללכת להורים של אותם החיילים שנהרגו במהלך מעצר ולהגיד להם שהבנים שלהם מתו בשביל שנוכל להציל את גלעד? שהחיים של גלעד שליט שווים יותר מהחיים של הבנים שלהם? ואם אחד מהמחבלים שישוחררו ילך ויעזור לבצע פיגוע עוד חצי שנה ויהיו 10 הרוגים ו30 פצועים, אתם תהיו מוכנים ללכת למשפחות של ההרוגים בפיגוע ולהגיד שנכון שהיו 10 הרוגים, אבל לפחות גלעד שליט חי אז זה שווה את זה?

ומה עם חטיפות נוספות? חיזבאללה כבר למד שמשתלם לחטוף חיילים והוא מנסה כל כמה שנים. אחרי עסקה לשחרור שליט מה ימנע מחמאס להבין את זה? הם יראו שאנחנו מוכנים לשחרר מאות מחבלים תמורת חייל חטוף, אז עוד שנה הם ינסו לחטפו עוד חייל, ואז כל זה יתחיל שוב.