להתלונן על הכל

ערב יום כיפור זה יום מיוחד, זה היום היחיד בשנה שכשהוא נגמר והשמש שוקעת היא לוקחת ביחד איתה כל זכר לציביליזציה ומודרניות. שקט ברחובות, הכבישים ריקים, ממש כמו בסרט פוסט-אפוקליפטי. יום כיפור עצמו הוא גם יום מיוחד, זה היום היחיד בשנה שבו לסכל באבנים אנשים שנוסעים בכבישים נחשב ללגיטימי (במיוחד במקומות כמו ירושלים ועכו). מנכ"ל מד"א צריך לבקש מהציבור לתת לאמבולנסים לעבור בחופשיות ולא להפריע להם, למה בכלל צריך לבקש דבר כזה? זה לא אמור להיות ברור? כהשמש שוקעת היא לוקחת איתה גם את ההגיון ומחזירה אותנו לימי הביניים?

שנה שעברה פרצו מהומות רק כי מישהו העז ליסוע ביום כיפור, ממש פשע מלחמה. צריך לשפוט אותו ולגזור עליו גזר דין מוות. מה שהולך פה זו כפיה דתית במיטבה. למה אנשים צריכים להרגיש רע עם זה שהם נוסעים ביום כיפור? ולמה בכלל דווקא ביום כיפור כולם הופכים להיות צדיקים? אנשים לא שומרים שבת (אפילו שחילול שבת הוא יותר חמור מחילול יום כיפור), לא הולכים לבית כנסת, אוכלים לחם בפסח, אבל ביום כיפור לובשים לבן וצמים. מה הפך את ה2-3 פסוקים האלה שבהם כתוב לצום ליותר חשובים מכל השאר? אנשים שאומרים לך שהם לא דתיים ולא מאמינים באלוהים פתאום צמים. למה?

אין לי שום בעיה עם דת או אנשים דתיים, בין אם זה יהדות, איסלם, נצרות, סיינטולוגיה, כת השטן או כוח הג'דיי. יש לי בעיה עם זה שמנסים לכפות אותה על אנשים שלא רוצים אותה. כשג'ורג' קרלין דיבר על עשרת הדברות הוא אמר שצריך להוסיף אחת: "thou shalt keep thy religion to thyself" (שמור את הדת שלך לעצמך). לא כולם חייבים להאמין באותה הדמות הבלתי נראית שאתם מתפללים לה.