גן עדן די קטן וגבולו גיהנום

ואין דרך טובה יותר להסביר את הדברים.

עד לא מזמן היא לא ידעה שאת קיימת.

היא לא הכירה אותך.

לא הסתכלה עלייך.

למרות שאתם באותו מתחם.

נכון לעכשיו.

רק מאז אותו מקרה.

ואחריו עוד כמה.

אין לה דרך להסביר את הדברים.

זה מוזר.

מוזר טוב.

מוזר רע.

מוזר.

והיא רוצה שזה יימשך.

טוב לה ככה.

איכשהו.

היא לא יודעת למה זה ככה.

מנסה להתקרב.

להבין.

אבל את חסומה.

לא נותנת.

ממה את פחדת.

או אולי זה סתם.

והיא.

היא יודעת שזה יעבור.

ואת אחרי הכל.

תיהיי סתם עוד אחת.

מישהי חולפת.

לא משהו מיוחד.

זה תמיד ככה.

תמיד היה ככה.

שיגמר כבר.

וכן.

היא הייתה רוצה לדעת עוד.

מנסה לדלות פיסות מידע.

מבולבלת.

לא מבינה.

מחשבות מיותרות.

כאב אינסופי.

ותהייה.

אבל בסופו של דבר.

אחרי הכל.

היא יודעת.

מרגישה ויודעת.

את רק עוד אחת.

עוד אחת.

צום 24 בתקווה ליותר. 22:00-22:00 (או אולי יותר.)

שונאת את עצמה.

את הגוף שלה.

היא פשוט מגעילה.

דוחה.