מזמן לא כתבתי מהלב. איך עושים את זה בכלל? עברית פתאום...לא הגיונית אצלי, אז אני מפחדת לא לכתוב. אני כותבת הכל באנגלית. אני חושבת באנגלית. אני זוכרת שלפני שנתיים חברה שלי אמרה לי "אל תשכחי מהעברית, בסדר?" ומיד עניתי ב"מה פתאום! איך אפשר לשכוח מהשפה הזאת בכלל?" ועכשיו אני מבינה לגמרי למה היא התכוונה. כשעברתי, מידי הבנתי למה היא התכוונה. ואני כן מפחדת לשכוח.

לפעמים אני לא יודעת מה להגיד, הכל יכול להיות כ"כ מעופל. מה עושים עכשיו? איך מתבגרים? אני רק בת 17 אבל אני מתחילה לחשוב כיאילו אני בת 30. אני שומרת כסף לשכירות, לארוחות הקטנות האלה של היום... אבל מצד שני אני לא מתכוננת למחר, השעון זז מהר מידי והזמן טס בצורה מדהימה. אני לא יודעת איך עושים את זה. אין לי מושג מה יקרה בעתיד ואני קצת מפחדת מזה, אני צריכה לתכנן את הכל. כבר אמרתי שאני רק בת 17? אני לא מרגישה את זה בכלל. החופש נגמר אוטוטו ואני חוזרת לשגרה האיומה הזאת של לימודים ושל לעבוד את התחת שלי בשביל לבזבז את כל המשכרות שלי ביומיים. אני מתגעגעת לזמנים שבהם לא חשבתי פעמיים ועשיתי כל מה שבראש שלי. איך חוזרים לכל זה?

אני נותנת את הרושם שלא אכפת לי מכלום. האנשים שמכירים אותי באמת יודעים שעם כל יום שעובר יש לי עוד ועוד כאבי ראש, אני צריכה להוכיח את עצמי כל פעם מחדש. תיכון ודרמות קטנות זה סתם בולשיט שיום אחד סתם יהיו זכרונות כואבים, ואולי חלק מהם יהיו זכרונות מתוקים שאזכור תמיד. כ"כ קל להשבר אבל אם אני אשבר מה ישאר ממני? פאקינג כלום. אני נקשרת מהר מידי, וכשאני מאבדת הכל אני מוצאת את עצמי בחשכה ואני כבר לא יודעת מה לעשות. דיכאון תמיד יהיה חלק ממני אבל זה פשוט לא שווה את זה. חברים באים והולכים, כמו רומן קטן. מה כבר אפשר לעשות? פאקינג כלום, זה מה.

מחר אני עוזבת לשלושה ימים של קאמפינג עם חברים, שלושה ימים של לא לתת חשבון ולשים זין על הכל, ומה כבר אפשר לבקש? אני צריכה לשים את המסכה הזאת על הפנים, המסכה שאומרת "היי, לא ממש אכפת לי מה יקרה מחר, בוא נחייה היום ונהנה!" אבל המכה אחרי תיהיה חזקה מידי ושיעורים ועבודה ושעות שהתבזבזו קשה מידי- כנראה כל מה שאני צריכה לעשות זה לחיות עם זה.

אבל הם לא יבינו, הם מעולם לא הבינו. הם יעמידו פנים שהם מבינים והם יעמידו פנים כיאילו הכל יהיה טוב, אבל למדתי לאיית שקרים. אני חייבת להפסיק לחשוב יותר מידי, אבל זה מעולם לא עבד. הכאב גדול מידי אבל צריך למצוא את האנשים הנכונים שבאמת אכפת להם מזה.

אני מניחה שאנשים עושים דברים מפגרים כשהם מנסים להתנהג כיאילו הם לא לכודים.

tell mommy im sorry, this life is a party, im never growin up