המחשבה על היום שבו תבוא אליי ותגיד לי "ענה,הייתי עם מישהי" מזעזעת אותי בכל פעם מחדש.
אני לא מסוגלת לחשוב על האפשרות שתהיה עם מישהי,שתנשק מישהי,בטח מישהי שזו לא אני.
ועם כמה שזה פטאתי- בכל פעם שאני חושבת על זה בא לי לבכות.
אני מדמיינת איך זה יקרה.
אתה תבוא אליי על הבוקר ותגיד לי "יש לי משהו לספר לך!" עם החיוך המבוייש ודבילי שלך,ואני אשאל מה ואז תגיד לי "אמ...חחח הייתי עם מישהי!!".
ואני אפרגן ואבקש פרטים ואשאל אותך אם עקצת ואם אתה בטוח שהיא באמת בחורה
וברגע שתלך יש שתיי אפשרויות- או שאני אלך לשרותים ואבכה,מה שנראה לי מאוד ראלי אבל קצת עצוב.
האופציה השניה היא שהלך למחששה של העץ ואעשן סיגריה ואשקע במחשבות וכעס ועצב,ואז בטח אתקשר לקש או משהו ואבכה לה קצת בפלאפון.
לא בא לי שזה יקרה.
אם אתה לא מנשק אותי- אז אל תנשק אף אחת.
מצטערת,לא מתאים לי.
עוד פנטזיה שיש לי בראש היא כזו- אני ארזה ואהיה פצצת על,ואתה תאכל את הלב שלך.
אבל מה זה תאכל אותו-כמו שבחיים לא אכלת.
ואז אתה תבוא איתי לבית של חבר שלי,ואני אלך לכמה זמן ואתם תדברו ותספר לו שאני פעם רציתי אותך ובלה בלה בלה והוא יאמר לך "אתה לא יודע מה הפסדת" ואתה תגיד לו שעכשיו אתה יודע.
עוד פנטזיה בסיגנון- אחריי שארזה אתה תבוא אליי ותגיד לי "ענה,אני רוצה אותך".
ואני,שמצד אחד תמיד אוהב וארצה אותך אך מצד שני לא מוכנה להיות עם מישהו שלא רצה אותי בזמן שהייתי שמנה אקרע ולא אדע מה להחליט.
או,האופן היותר טוב- אני אומר לך שתודה שנזכרת,אבל באמת ציפית שאחכה לך כל החיים?
אני המשכתי הלאה,אתה פיספסת אותי.
ואתה תלך בוכה ומאוכזב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
