הוצאה לפועל הוציאה לפועל ואני קבור עמוק מתחת לציפורניים שהבאתי על עצמי.
הצלחתי לגייס יותר מ90% מהכסף שאני צריך לשלם להם ואני אובד עצות לגבי שאר הסכום.
בחוץ מתחמם והדרך הארוכה לעבודה או לכל מקום נראת אין סופית.
מבקש סליחה מעצמי שחשבתי על ללכת עד הסוף ולסיים את הטקס, במקום לפחד עליי להתמודד עם מה שיצרתי.
כמו יונה שמאבדת גוזל, מצטער ועצוב רוצה לפרוס כנפיים ולעוף, אבל אין לי כנפיים והרצפה מקומה 30 נראת לא נעימה עוד יותר.
מתעשת מערבב את הראש בכעס ומשכיח צרותיי בלשטוף כלים. אוכל את הלב ומתחרפן מהעולם שאני חי בו.
בשביל מה אני נלחם? חייבת להיות דרך אחרת. עוד כמה שנים אני אסתכל אחורה ואצחק שהייתי כזה פתטי ואיזה בחירות מיותרות עשיתי.
הגוף עייף והמוח מותש, השינה נודדת מכאן למקומות אחרים. לאדם אחד טוב לאחר רע.
מביט בחצי הכוס המלאה וקורא דברים מוקדמים שכתבתי, המון השתנה. איבדתי כיוון ואיבדתי הערכה, התנוותי ונעלמתי רק כי העדפתי לברוח.
עומד עם הגב לקיר, מכאן זה להיות או לחדול. מה זה להיות? מי אני בכלל ומה כל העסק הזה קשור אליי?
אם הייתי אחר, או אותו דבר, איך דברים היו נראים בעתיד? לאן אני מכוון בכלל? מה אני מצפה שיקרה?
העולם מתפורר, כועס ורוצח. חלק באותה הבועה וחלק בבועה אחרת לגמרי.
מתקפה עצומה על הנפש מציעה את סדין החשיכה על היקום, מעלימה את האור מהקנים והמדוכים.
הקצב מתגבר והדרך מצטמצמת, הסוף נראה קרוב. החום עולה והנשימה מכבידה.
טרמולו של רגשות מחזק ומחליש משנה את התדר שלי מרגע לרגע. העקביות וההתמדה מעולם לא היו חלק ממני ועליי למצוא אותם בעצמי.
סיפריות של מידה ומגירות של שקט נפתחות ומתמלאות בחוויות חסרי משמעות-רבי משמעות שמשנים את התהליך היומיומי של הקיום כאן.
השמש נוגעת לי באור מחממת ומזינה אותי בחופש הבחירה ומציתה בי את האש להמשיך קדימה, אני לא לבד.
הרוח נעימה והעצים נותנים צל ומשענת להמשכיות וקיום, הם יהיו כאן הרבה אחרינו.
הבחירות שלי בידיי והמעשים שלי בידיי. האמת שלי בראשי והשקרים שלי בזכותי.
מנתק את ההזנחה, הגיע הזמן להשקיע.
שי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
שייקה