מיטב השאלות ומעט התשובות שאני מקבל ממלאים אותי, כשזה נעלם אני מרגיש חסך, כאילו אני לא אמיתי עד הסוף.
אני יודע שיש שחושבים כמוני, אני יודע שבפנים כולכם חושבים כמוני לא זהה לי אלא דומה..
בגדול לך תסביר את כל האמת שלך, עוד לא מצאתי לזה מילת קסם שתרפא את הכל שתביא להבנה אחידה.
סליל קלף ענק מלא מילים, פרוס כמו מפה על שולחן. סימני אמת מראים דרכם להנה. כאילו שעבר עם עתיד מונח לפניי.
הכל שלי ושלי הכל. לפעמים הייתי רוצה להיות יותר מחושב קצת פחות אימפולסיביאבל אולי עדיף לי חוסר הגיון מוחלט כדי להגיע להגיון מוחלט?
מה עם גבול השגעון לא קיים באמת כי הרי אולי גם הוא המצאה אנושית נוספת, אם הנורמה הייתה רואה את תהליכי הזמן, אירועים במימד הרביעי הם מתמשכים לנצח ואין להם סוף ההשפעה שלהם היא ניצחית. בגדול אפשר להלחם בזה, אבל בשביל מה? תן לי לעבור את החודש מה אתה מדבר איתי על מימדים. כל מעשה שתעשו עכשיו הוא בעל השלכה לעתיד, עדיף שתעשו כמה שפחות תאמינו לי פחות נזק.
נסו לא להתקלח לא לקנות כלום לאכול מה שפחות ולבזבז כמה שפחות חמצן, אז בלי לזוז ובלי לזיין, לא איברי מין ולא את התחת. אולי גם תתפסו על עצים אמיתיים ותרדו מה"עץ" שעליו טיפסתם. בעצם עדיף שלא תזוזו בכלל. אבל אז איך נחיה? ואני כועס ונושם ונרגע. אם לא בחיוך אז איך?
אני צריך גלגל הצלה בים הזה כי מתחיל לעייף אותי ממש לשרוד את הגלים האלה.
אני שמח והכל משתפר אבל פשוט עדיין עם חור שלא מתמלא, משעמם אותי לחפש אותו בחוץ הוא כבר היה שם.
הלוואיי שאהיה נגן רחוב תותח
שי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
שייקה