ברור כנראה לכולם שהחיים ללא הדעת היו נפלאים יותר. היינו נשארים בגן עדן חסרי מודעות. שני חוקים שיש לחיות איתם, לא חיים ולא דעת.
אז מה היה קורה לו היו נוגסים בחיים? האם ניתן לתפוס את חרון אפו של אלוהים במצב אחר? האם היקום כולנו היה נראה שונה אחרת?
האם לפי תאורית המיתרים יש כמה אלוהימים בכל יקום מקביל? האם יש אלוהימ/ים? מה הסיפור של הקונטים? למה הם מתנהגים ככה?
כשאתה מפסיק להיות שקוע בעצבות ובעבר ומבין שאין ברירה אלא לחיות את ההווה ולדמיין את העתיד. זאת אומרת, יש ברירה, אפשר לא לחיות את ההוה ואז מה חשוב העתיד? אבל מעטים שבוחרים בזה. אלפים ששוקלים את זה. אלה מלאי החלומות, אלה שלבית ספר היה משהו רע לומר, אלה המטיילים שיודעים שלא ישבעו לעולם ויכולים לטייל בעולם מלא (רציתי לרשום לנצח אבל זה מוגזם כי אנחנו עדיין רוצים סטטיות איפשהו, אבל אולי הסטטיות זה איזה משהו פרימיטיבי שתבוע בנו. אנחנו עשויים אנרגיה הגיוני שנרצה להיות בתזוזה. הגיוני שנרגיש רע אם נאכל ונשב על הספה כל היום, הגיוני ששגרה משגעת את כולם?
עשיתי כל פעם צעד אחד לעבר המודעות שפתחה לי את הדלת החשובה מכולן. עזבו רגע את המדיטציה וחברותיה, העובדה שקיימים דברים שאנחנו לא רואים מסקרנת את עוד יותר. הוכיחו שלמילים, תמונות וצלילים יש השפעה. בגלל שהניסוי נעשה על מים, גם ראו את גודל הפלא הזה. הוכיחו גם שאנחנו מוקפים שדה אלקטרו מגנטי, מה ההגיון בזה? אנחנו מלא מלא מלא מלא מלא מלא מלא מלא מלא.... n חלקיקים. כל האטומים שמרכיבים אותנו מורכבים בעצמם מגרעין פרוטונים ניוטרונים ואלקטרונים ובדוק שמעתם את זה באיזה שיעור כזה או אחר אי שם בבית ספר. עכשיו מסביב לכל אטום יש דה אלקטרומגנטי, בבגדול דמיינו מלא שדות אולטרהמגהמינימיקרו-אלקטרומגנטיים מחוברים ביחד ויוצרים שדה אלקטרו מגנטי גדול יותר. מה שאומר שכל דבר מפיק אנרגיה וכל דבר מוקף שדה אלקטרומגנטי. המקלדת שאני משתמש בה אפילו שהיא מכונה מפיצה אנרגיה. ההבנה הזו בעצם אומרת שהכל שווה להכל כי הכל עשוי בבסיס מאותו החומר.
אז השאלה הבאמת גדולה שלי היא, האם עדיף לי להתעניין ברומו של עולם או האח הגדול?
להתנוון או להתעניין? כי איך שהמציאות נראת היום, אין באמת אמצע.
שי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
שייקה