אני יודעת מה עשית אתמול בלילה. |
| 5/2012
חשכת ארצנו.
לא עבר רגע מאז חגגנו, בפעם ה64 במספר את גאוות המדינה שלנו. חרותינו ועצמאותינו. ערכינו, צו המוסר שלנו.
והנה, סיבה אחת זועקת למה המדינה שלי, היא לא מקור הגאווה שלי היום:
מעט יותר משישה עשורים עברו מאז עברנו וחווינו על בשרנו את כוחה הזדוני של שנאת חינם. של גזענות. הסתה. נחרדנו לגלות שגם בעולם נאור, מספיק ניצוץ אחד של שנאה שיפזר ויזרע רוע והרס בכל אשר יגיע אליו.
ואני שואלת: למען השם, למה? למה דווקא אנחנו חייבים לעשות את הדבר הנורא הזה, להרוס את כל שבנינו והאמנו בו, לשנוא ולרדוף בני אדם כמותנו, שסך הכל בקשו מקלט?
העם היהודי הוא ההוכחה הניצחת לגודל ההרס שהסתה מביאה עמה. בשנות השלושים של המאה ה-20, כאשר יהודי אחד גנב, אנס או רצח, הפכה הקהילה כולה לפגע רע. מחלה שיש לעקור. זרע שטני.
אז איך, איך אנחנו עושים את אותו דבר? לא נקלט לי. לא מסתדר בראש היהודי והישראלי שלי, שחונך על ערכי אהבת הזולת, האדם, שכאן זה קורה. בבית שלי! רוע. שנאה. בורות בלתי ניתנת להסבר.
אני, גל אמת בוגר, מתביישת להיות חלק ממה שקורה כאן. מסרבת להיות חלק. חכמים ממני אמרו והאירו:
"אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים" (מזמור תהלים לגן עדן)
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
שׁוּשָׁה.