~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
רוסי, אתיופי וגרוזיני הלכו לאכול מוקפץ תאילנדי.
מסתבר שאני חיי בבדיחה לא רעה בכלל...
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
בפוסט הקודם הייתי בסין, טיבט ליתר דיוק, כשאבד חוש הומור, את מה שעבר לי בראש, לא חלקתי עמכם כי שמרתי את זה לפעם אחרת, זה עמוק מידי...
אז נתחיל ברגע ההוא שירדתי מהמטוס שהגיע לבייג'ין, האוויר היה מזוהם, השמיים היו כמעט שחורים, "אירוני שהם אירחו את האולימפידה הירוקה" חשבתי לעצמי..ואז עלתה בראשי שאלה פילוסופית עמוקה, 'לנשום? או לא לנשום?' זאת הייתה השאלה, ישנה סיבה הגיונית אחת כן לנשום, זה נותן לנו חיים. אך יש הרבה יותר סיבות שלא, קודם כל זה ידוע שאם כל שאיפה שלך הגוף מזדקן כלומר העסק הזה של הנשימה מזקין אותי, זה לא הכל, האוויר מזוהם! והנשימה הורסת לך את הריאות. להיות חייבים לעשות משהו שלא בריא(נשימה למשל) זה מבאס.
כמובן שהמחשבה הזו הכניסה אותי לדיכאון. בזמנו גם הייתי מוטרד גם מחוש ההומור שלי וזה לא באמת עזר. אז הכרתי את המתורגמן שלי בטיבט והלכנו לזקן החכם לבקש ממנו עצה.
כשראיתי את הזקן, זה היה ברור לי יותר מתמיד, כן, לנשום...הוא הקדיש את כל חייו לישיבה על הר גבוה, באחד מהמקומות הנקיים בעולם, והיה מאושר. בטוח המחשבה הזו עברה גם בראשו פעם, אז הוא החליט למצוא מקום נקי יותר, זה הכל...
תופעת הלוואי של החיים היא מוות, אז כנראה זה לא משנה שהגוף מזדקן עם כל שאיפה, כי בסופו של דבר זו רק תופעת לוואי. עכשיו גם אתם יכולים להגיד בפה מלא, "אני יודע למה אני נושם"