אני מרגישה רע
כל שבוע כמעט אני נמצאת אצל הרופא
הבעיות האלה שגרמתי לעצמי כ"כ מזמן... זה נזק
אבל בתוך כל ההתחרטות, יש משהו בי שרוצה לחזור לתקופה הזו
שהייתי גאה בעצמי, שאהבתי את עצמי ואת הגוף שלי
היה לי ביטחון וחיוך?
זה כל כך מפתה לחזור לשם.... לאהבה עצמית? אולי קצת הערכה
כי נמאס לי לשמוע שמנה מכל כיוון, גם אם לא באמת מתכוונים
ואת האמת זו הבעיה, שאנשים זורקים מילים ומשפטים ולא יודעים למה זה גורם אחר כך
גם אם הם לא באמת מתכוונים.
זו בעיה, אתם לא מודעים למי שאתם מדברים איתו, מה עובר עליו ואיך הוא מרגיש
הוא יגיד ש"הכול בסדר" ותמיד בסדר
אין טוב ואין רע, או שחור או לבן זה תמיד יהיה אפור
מצב תקוע כזה שאי אפשר לצאת ממנו.. כמו אובססיה כזו?
אז כבר עברה שנה וקשה לי לא לחשוב על זה.. כל פעם שאני אוכלת אני מרגישה את הדיכאון
תמיד הערך הקלורי של זה יעלה לי בראש, גם אם אני לא רוצה בזה
ישר אני חושבת לאן זה יוביל, מה המשקל וכמה ספורט צריך כדי להוריד את זה
זה מפחיד שאני כבר לא רוצה בזה, זה נשאר
אבל כשאני רוצה בזה אני לא מסוגלת
התייאשתי מהדרך בה אני חיה..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
