איך הגעתי למצב הזה? אני באמת לא אוהבת את עצמי
הערכה עצמית שלי כ"כ למטה
שכבר לא אכפת לי מה אומרים עליי, חושבים עליי.. עושים לי או כל דבר אחר
כי לי בעצמי לא באמת אכפת ממני
איך אני עושה שבר כזה? איך אני יוצאת ממנו? אני רק רוצה לבכות כל היום...
ואת האמת אני לא רואה שום דרך.....
ולבכות? לא, אני ממש שונאת לבכות ככה שעד שאני בוכה כנראה שזה ממש טראומתי בשבילי
אני לא יכולה לתאר עד כמה אני מרגישה
כמה יש אצלי בפנים
ואיך שהוא אני לא מצליחה להוציא
אין למי להוציא...
כשהבעיות הכי גדולות של חברות שלי זה "אין לי מה ללבוש" או כל דבר כזה, שבעייני לא שווה את הדיכאון
שאליו הן נכנסות, העצבים או כל דבר אחר כזה
כן גם לי יש ימים כאלה שאני בדיוק ככה, לא שאני שונה מהן, אבל אצלי זה בא ממקום אחר
כמובן שאני לא יכולה לשפוט אותן ככה סתם כי אני לא יודעת בדיוק, אבל סעמק תנו לי לעזור, תפתחו את הראש או תסתמו את הפה
ואו אתם קולטים ממה אני מתעצבנת?
אני באמת לא יודעת לאן הפוסט הזה מוביל
אבל אני באמת לא יכולה להמשיך
וקשה לי מידי לשתף את חברות שלי עד כמה שאני יודעת שהן דואגות, אוהבת ותמיד פה בשבילי
לפחות חלקן.
זה משהו מעבר, אני בטוחה שהמשפחה שלהן לא דפוקה כמו שלי, ויש להן סבא וסבתא שיאהבו
ודודים אוהבים
ולא מריבות כל היום, בכי..
אני שונאת להיות חלק מהמשפחה ההיא, המורחבת
אני שונאת את ההתנהגות, אני הבטחתי לעצמי שהמשפחה שאני ייצור לעצמי לא תיראה ככה
לא תצטרך להתמודד ככה עם דברים
אני רוצה עתיד טוב יותר, אבל בנתיים אני לא מצליחה לחיות בעצמי את ההווה
מה אני עושה? איך?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
