אני כנראה באמת קשה עם עצמי, אני צריכה להקשיב לאחרים יותר.. לנסות להבין יותר ורק אחר כך להעביר ביקורת.
אבל קשה לי להישאר במצב של החוסר אונים הזה,
כבר שבועיים שאני חושבת על זה.. שאני לא יודעת מה אני עושה עם החיים שלי..
כבר אין לי תחביב, עד עכשיו במשך 13 שנה רקדתי ונאחזתי בזה כל כך חזק ששכחתי לטפח עוד תחביבים, ועכשיו כשאין לי את הריקוד מה אני?
אני כלום, אני לא טובה בשום דבר אחר.. ואני רוצה להיות
כי יש את זאת שיש לה חבר, יש את זאת ששרה, שרוקדת, שמציירת, שמנגנת, בחד"כ, צופיפניקית, תופרת, החברותית, השחקנית..
ומה אני? אני שום דבר מזה, אני לא משתייכת לאף קטגוריה, אני חסרת חיים... אני מרגישה שאין לחיים שלי משמעות
שאני לא מנצלת אותם ואחר כך אני אתחרט על כל רגע
שאני אבודה....
כי אני לא טובה בשום דבר מהדברים האלה, וזה מפחיד אותי לחשוב מה יהיה איתי בעתיד.. כי דוגרי אני גם לא כזו חכמה..
איך אני אקבע את מקומי אם אני לא טובה בשום דבר? או לא יודעת שום דבר חוץ מלהיות על הפייסבוק או לישון
וגם את זה אני בקושי עושה..
איך יהיה לי מקום אם אני לא אדרוש אותו? או אחשוב עליו מידי פעם?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
