I Wish I Was A Supergirl

טוב אני מסתכל על תמונות משנה שעברה, רק חיוכים

הוא עזר לי לצאת מזה.. אני לא חושבת שהוא מודע לכך

אולי בגלל זה הוא כ"כ חשוב לי? כי אני יודעת שלא אצליח בלעדיו?

או שזו באמת אהבה

ואם הוא לא היה? אני בספק שהייתי יוצאת מזה.. בטח הייתי היום במוסד ההוא..

הייתי שלמה עם עצמי, יצאתי ונהנתי... התלבשתי יפה והשקעתי

הייתי כ"כ מרוצה ושמחה.

איכשהו לא היה חסר לי דבר

והשנה בדיוק ההפך, אני לא טורחת וחסרת סבלנות.. נהייתי "אדם מיידי"

כל דבר עכשיו, בלי התחשבות או מוסר

איפה נעלמתי? ולמה אני רק מדברת ולא עושה כלום אף פעם?

אני צריכה משהו, מישהו שיוציא אותי מהבועה שאני חיה בא