לפעמים אני מרגישה שאין לי כוח עוד להיות אני
רק לעשות מה שבאלי מתי שבאלי מבלי להתחשב באף אחד או בעצמי
מתחילת החופש... או בעצם רק מיולי ככה, אני מתנהגת כמו בנאדם אגואיסטי ואת האמת מסריח
לא ניקיתי את החדר שלי ותכלס גם לא היה אכפט לי, לא סידרתי
הפסקתי להתעניין באיך שאני נראית, או לנסות לבלות כמו שצריך
אני אוכלת מה שבאלי ומתי שבאלי שלא נדבר על ה5 קילו האלה שהעלתי שזה מעל ומעבר
ואני שונאת את זה
אני שונאת את מי שנהפכתי אלייה.. ולא רק אני
אני רוצה להתאמץ שוב בשביל דברים, להתרגש מהם... כמו שהייתי בת 10 לפני כל חג.. ההתרגשות הזאת
העיניין בדברים, הרצון לעשות משהו עם אחרים, להיראות יפה.. להנות, לצחוק
הכול! ובחבילה אחת
השנה .. בערך כל השנה הייתי ככה ולא ככה
אין הסבר פשוט, היו לי ימים שהיו לי חג, והיו ימים שהיו גרועים מעכשיו
רק שהפעם זה לא נפסק בנקודה כלשהי, זה ממשיך.. זה לא נגמר
אני רוצה אותי הישנה
אני רוצה לחזור להתעניין באיך שאני נראית
לדאוג לזה! כמה שזה נשמע שיטחי
אני רוצה לרצות לדבר עם חברים, לנסות להנות איתם
לצאת מהאדישות הזו לעולם
שהליכלוך יפריע לי כמו פעם, שהבריאות תיהיה חשובה לי כמו פעם...
עכשיו מה שמעניין אותי זה לישון.. אוכל, גיטרה, מוזיקה בעיקר .. ריקוד וגם זה בקושי
אני אוהבת את הדברים האלה אבל הם לא סיבה מספיק טובה כדי שאני אשכח את מי שאני.
ישלי בדיוק חודש להתאמץ לחזור להיות מה שהייתי
או שלא.. להיות דור חדשה יותר, טובה יותר.. לגלות אכפתיות ואחריות
לאהוב את עצמי, את המשפחה, את החברים, את מה שאני עושה ואת כל המסביב
מחר אני נוסעת לכרמיאל, ארבעה ימים
אני רוצה לזכור את זה כחוויה. את האמת אני לא חושבת שתיהיה ליי עוד הזדמנות להיות שם.
אני אורזת כרגע דברים, מדדתי דברים.. מזה בערך הגעתי לפוסט הזה
אני נוסעת עם שיר שהיא אחת החברות הכי טובות שלי ועם עוד כמה בנות מהלהקה
אני מקווה שנהנה, הדבר שהכי מפריע לי כרגע זה הבריכה, הבגדי ים והכול
אני אשתדל להתחמק מזה כמה שאפשר.
קיצור מצפה פוסט כשאני אחזור, בתוכניות לשינוי
רק שהפעם אין זמן לדיבורים, אלא גם למעשים.
יהיה מה שיהיה, אני עוד אשנה
לא?
אני חוזרת לדברים שלי, אני אוהבת להתפרק פה.. אני אוהבת את המקום הזה
כל פעם שאני פוסט כזה אני נזכרת למה בכלל פתחתי את הבלוג
מהמם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
