לא יודעת למה, אבל אחרי כל מה שעברתי שנה.. שבאמת כמעט כל החברות הכי טובות שלי.. פשוט לא מודעות למה שהיה
אני רוצה לכתוב על זה. היום חשבתי לעצמי שוב "ואו אני שמנ ממש... דור, דיאטה. צום. סלטים. קלוריות. הליכות..." ועוד הרבה דברים שקישרו אותי פשוט לשנה שעברה
אחרי זה בא הקטע של הרופאים, המשקל, היועצת, ההורים, החברים, העצמות, התופעות לוואי שעד היום לא עוזבות אותי
באמת השנה ההיא סיפקה לי תחושת ניצחון, הצלחה, חופשיות, אהבה הכול!
אבל באותה מידה גם אומללות, דיכאון, רעב, חסרות אונים.. שלא נדבר על זה שבקושי היו לי חברים אמיתיים
אני רוצה להדגיש שאם זה לא היה משפיע על כל השאר כ"כ הרבה הייתי חוזרת לזה
אם הייתי מצליחה.. באמת אני רוצה את זה כבר המו זמן ופשוט מתלבטת אם זה טוב לי
השבוע היו בדיקות גדילה, זה בעצם מה שגרם לי לחשוב על הנושא הזה שוב ושוב ושוב
ופשוט הגעתי למסקנה, שאני מפחדת מהאמת
אני מפחדת לדעת כמה שאני שוקלת, כי לא נשקלתי משנה שעברה
ולהוכיח לעצמי שאני שמנה
אבל חוץ מהמספר, אני לא צריכה לעשות את עצמי טיפשה כדי להבין שאני באמת שמנה- כי אני כזו
וכן איך ששנה שעברה הייתי בתת משקל מטורף והשנה זה פשוט ההפך
זה מתסכל באמת
אימצתי לעצמי הרגלים חדשים, לא כ"כ טובים שאני צריכה להתרחק מה
לאט לאט אני אחזור לשגרה של שנה שעברה
אני לא יודעת בעצם מה אני אומרת בפוסט הזה, אבל אני מתגעגעת לזה כ"כ... אני רוצה את זה.
דיאטה? מעכשיו. לא ממחר. ממש לא ממחר.
אז מחר על הבוקר אני אשקל, ואכתוב את זה כאן.. אני אוכיח לכם שאני שמנה
ואוכיח לעצמי כמה אני צריכה לרדת.
וספורט, ואוכל בריא.. ואני אקזז מה שצריך ואפילו יותר כי ככה יורדים במשקל.
קיץ, שונאת קיץ.. בגדי ים, אנשים רזים.. שונאת!
לא משנה לי כרגע מה המצב, אני עוד אשנה אותו.. החיים שלי בסופו של דבר לא?
דור
בבלוג זה
בכל הבלוגים
