בס"ד
מה שיוצא אני מרוצה
חייבת את זה לעצמי.
הרצון לרצות אחרים, או להיות בסדר, או לעזור או איך שלא נקרא לזה, הוא מבורך. אבל הרי כבר דיברנו על פרופורציה.
אז תחת כל הלחץ הכמעט בלתי נסבל הזה, תקופת הבחינות הזו שברוך השם עוד שניה נגמרת.
תחת הכל צריך להחליף למדי ב' וחוץ מלהיכנס במבחנים האלה ולעבור אותם הייתי צריכה גם להיכנס בבבית, להשתלט ולטקטק. כמו נמרה.
והמטרה החדשה היא.
לשחרר ולהרפות.
להפסיק להיות כזאת חולת שליטה.
וליפול, לזרועותיו המושטות, של אב הרחמן.
ולדבר עם נמר
בדיבורים של היגיון
כדי לחלץ מפיו
ציפור קטנה, יונה תמה
אחות כלה
ולשמוח, ולהרגיש שראש חודש, וראש חודש אדר,
ולא להתבייכן, וזה בסדר לבכות סוף סוף למרות שקשה ומלחיץ
והכי קל וטעות לחשוב מה היה קורה אילו היא הייתה פה.
ושאת מרגישה כבר את הלשון בחוץ עוד לפני שהתחלת ללמוד אל ה-מבחן של הסמסטר הזה.
כשבעצם ה-מבחן של הסמסטר הזה, זה בכלל לא המבחן הזה,
זה המבחן של איך אני מצליחה להישאר עם אמונה גדולה ולתמרן בין הכל,
ולפשוט מעליי את כל הכעס הארור הזה.
גם אם הוא הכי לגיטימי וגם אם הוא בכלל לא.
ולרצות את עצמי, וכמה שאפשר, את כולם.
ולהצליח. בעזרתו.
ופשוט לשמוח למרות ובעיקר בגלל הכל.
ולעשות שלום
ביני לבין עצמי
צריך הרבה חוצפה
ידיים, אמונה
עיניים לעצום.
וליפול אל זרועותיו
המושטות
של אב הרחמן.
אחרון חביב, ובעזרת השם שיהיה יותר מחביב.
שמה את זה נטו אצל הקדוש ברוך הוא.
אצבעונית.
http://www.youtube.com/watch?v=5IDSwpI8Ir4
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אצבעונית