חזרתי מחופשה קצרה מהשיגרה, מהלחץ, מהחיים.
אני וצלילה החלטנו לברוח מהכל למלון 5 כוכבים בצפון, או במילים אחרות? סבא וסבתא שלי.
יומיים לפני היתקשרנו והודענו שאנחנו נירשמות ובשני כבר עלינו על הרכבת.
מחוייכות ובעלות מקום! (דיי מפתיע..) ברכבת-יצאנו לדרך!
אחרי שהגענו לנהרייה לקחנו אוטובוס (לו חיכינו בערך רבע שעה..)
ומשם מסענו עוד 25 דקות וירדנו בקיבוץ,
מהתחנה סבא שלי אסף אותנו עם הקולנועית הקטנה שלו (שצליל מאוד היתלהבה ממנה)
הגענו לבית,
היתמקמנו,
עשיתי לצליל סיור,
ראינו קצת טלוויזיה,
ערכנו שולחן,
אכלנו ארוחת צוהוריים (פסטה עם רוטב בולונז),
פינינו את השולחן
ויצאנו לבריכה.
בבריכה היו מלא ילדים קטנים! (כניראה איזה סוג של קייטנה) וגם חבורה של ילדים קצת פחות קטנים (שחגגו לאחד מהם יומולדת).
במיידית כולם היתהבו מהמצלמה התת ימית שלי. (
)
והילדים היותר גדולים שאלו "יש לכן פייסבוק" באוטומת כתמיד עניתי "בין היתר" (זו תמיד טעות! כששואלים אותכם "יש לכם פייסבוק" תגידו "לא" לא משנה מה!) "אז אתן יכולות לצלם אותנו ולהעלות לפייסבוק? לידיד שלי יש יומולדת....." "טוב..... נו... אני מניחה שאפשר......." עניתי באי רצון והתחלתי בעבודה. צילמתי אותם, ושוב, ושוב ,ושוב! גרר 
נג'סים!
ובשלב מסויים נימאס לנו ורצינו לקנות גלידה, זה סוף עונת הרחצה, אז לא הייתה גלידה. היתקשרנו לישאול את סבא איזה גלידה יש בבית אז הוא אמר שהוא בדרך אלינו והוא יכח אותנו ונעצור בסופר לקנות גלידה. ניכנסנו לסופר חצי ערומות עם מגבת ובגד ים ובחרנו לנו גלידה, באותה היזדמנות אחרי דירבונים רבית מסבא, עשינו סיבוב ובחרנו לנו גם קליק (ביסקוויט, האהוב על שתינו), חזרנו הביתה וצליל ישר ניכנסה למקלחת, אני לעומתה הדלקתי טלוויזיה "את לא יושבת ככה רטובה על הספה" קבע סבא "אז אני אעמוד." החזרתי "תעמדי.." הוא ניכנע.. ובאמת עמדתי, אבל לאט לאט היתישבתי.
על הריצפה.
רטובה.
צליל יצאה מהמקלחת עם פיג'מה מוכנה להחלפה, ואני ניכנסתי למקלחת. יצאתי, גם אני עם פיג'מה, מצחקקת על התאום, שתינו היינו עם פיג'מות תואמות, גופייה ובוקסר קצר, אני של פוקה והיא של מיקי מאוס.. והיצתרפתי לצפייה.
זה לא שבאמת היה משהוא מעניין ליראות אז ראינו החלפת נשים, וקבענו,
זה מחריד.
אכלנו ארוחת ערב, פיצות קטנות, וניכנסנו לחדר, גם שם היצתלמנו הרבה. ומי צילם? המדף, והדלת! כן, צליל הצליחה לאזן את המצלמה על הלמעלה של הדלת ולרוץ לשבת לידי ואז היצלתמנו וזה לא נפל!, זה היה מאוד משעשע. שכבנו לישון וקראנו, שתינו הבאנו את לב של דיו, אני בגירסה החדשה והיא בישנה, אני בהתחלה והיא כבר באמצע, אבל התאום עדיין הצחיק אותי.
או,
שאתם יודעים,
הייתי במצב כפית בלי קשר..
בלילה ישנתי מצויין אבל הכרית שלי נפלה אחורה (לפחות אני לא נפלתי..) [אה כן, שככתי לציין, זו הייתה מיטת קומותיים ואני ישנתי למעלה] אז בלילה היתעוררתי מחוסר הכרית אבל מרוב שיהיה חושך לא מצאתי אותה.. חזרתי לישון על היד שלי ובבוקר היתעוררתי שוב, הפעם ראיתי אותה, שלחתי יד למטה והרמתי אותה חזרה.
ארוחת בוקר קוראסונים עם שוקולד ושוקו קר, אמא היתקשרה לישאול מה עם היומולדת של ליבי (אחותי, אני וצליל מארגנות) הרסה לי את המצב רוח, החזירה אתי למציאות וללחץ, אחרי כמה זמן היתקשרה שוב ואמרה לי לא להרוס לעצמי את החופשה וכשנחזור ניקנה..
אני וצליל יצאנו לאסיפת רימונים שנפלו לסבא מהעץ, רקוב ודוחה.
ואז הכנסנו את הכיסאות למחסן.
וסבא לא הספיק להניד עף עף, כשחזרנו הוא אמר "טוב, אז תאספו את הרימונים" "כבר אספנו!" "באמת? מתי?" הוא תהה.
החלפנו לבגד ים ויצאנו שוב לבריכה. שוב היו שם ילדי הפייסבוק, שתהוו איך זה שאני לא 24\7 על הפייסבוק ושאלו איך זה שעוד לא העלתי..
טיפשים.
חזרנו הביתה היתקלחנו מהר מהר ואז נישלח לשתינו אס אמ אס, היתעלמנו והלכנו לאכול (שניצל ואת הצ'יפס הכי טעים בעולם!) אחרי האוכל ואחרי שפינינו הסתכלנו באס אמ אס שהלך ככה
"in yom rabiE going to gen haam ok?"
הבנתם? טוב, אני מוכשרת, אז אני הבנתי. פחות או יותר... מה זה אומר
"ביום רביעי הולכים לגן האם אוקיי?"
מה? לא ברור?
היסתמסנו קצת ואז הוא היתקשר והסביר לנו מה הוא רוצה ואנחנו תאמנו איתו שעושים מה שאנחנו ורוצות בסוף.. הוא לא אבין כי היום הוא שלך לי עוד אס אמ אס שסותר את כל מה שסיכמנו, חבל.. ניצתרך להסביר את זה שוב...
אז ראינו עוד קצת טלויזיה וסבתא לכחה אותנו לנהרייה לרכבת. ונסענו הביתה, בכל הדרך עברו לידינו המון אנשים ואף אחד מהם לא היתישב מולנו.
אנחנו באמת כאלה מפחידות?
וכשהגענו אבא של צליל לכח אותנו הביתה.
והיו כל מיני היתווכחויות על יציאות אבל בסוף החלטתי שאני מוטשת והלכתי לישון.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: