זה תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר

טיפות של עצב
צבע אדום .. מטפטפות על ברכיי
מחזקות אותי . גורמות לי לשכוח .
חתיכות עור מפוזרות ביחד עם כל השחור
שנזרק על הרצפה , ונשכח
כמוני .
עטיפות שנגזרו ממני בכח
בעוד דקה יעלמו ממני כל המסכות ,
ואז כולם יוכלו לזהות את הפנים
הלבנות אדישות .. העיניים שמביטות בכיוון הרצפה ,
לשם אני שייכת .
הדמעות שזולגות כמו נהר ,
שוטפות אותי וכל מה שנשאר ממני ,
כל השרידים שעוד לא התפוצצו
כל כתבי הלב שעוד לא נשרו .
ומתי אוכל להגיד ,
אני בסדר .
חלומות מתנפצים בפניי ,
ולאן עכשו ?

But all i see is you and me . The fight for you is all I`ve ever known .. \:

טעם של אדמה , של כאב שזורם וזורם וזורם ומשאיר חלקיקים של זכוכית על העור . ככה בכל
תזוזה קטנה אוכל להרגיש את הסבל שמגיע לי לחוות . ובחוץ שמש חזקה מאירה עם הקרניים ,
מסנוורת אותי , מחזקת במקצת .. מראה לי את הבלתי מושג .
געגועים תוקפים אותי , מכל פינה הם מבצבצים , סוגרים עליי במהירות האפשרית .
אנשים , חוסמים לי את הדלת , המעבר להמשיך .. ואת בראשם . עומדת שם , לא בגאווה , לא
ברצון .. אבל עומדת , לא ממוטטת . לא כואב לך , כמו שכואב לי .. אבל זה כבר היה ברור לא ?
ופתאום את מסכימה לי לעבור , נעלמת באופק , ברקיע הכחול .. ואני מחפשת אותך .
כלכך התרגלתי לחסימות שלך , כלכך התרגלתי אלייך . ועכשו פתאום הרגשה של חוסר ברירה ,
אני מרגישה חסרת טעם .. מה אני בלעדייך ?
פתאום כואב לדמם .. פתאום כואב לזייף חיוכים , פתאום כואב לזייף צחוק . ומה עכשו ?
כל כך קשה בלעדייך .. נעלמת לי אחרי כלכך הרבה זמן של נאמנות . פגעתי , ואת נעלמת .
נאבדת . נשוות בקסמים של מישהי אחרת .. שכחת ממני . שכחת מהיותי הבנאדם היחיד
שיכולת לדבר איתו . פתאום את יכולה להביט לכולם בעיניים .. פתאום אנחנו כבר לא שייכות אחת
לשניה . פתאום קלטתי , אני יכולה להמשיך הלאה .
אני אוהב אותך , לנצח .. לעולם אבל לעולם לא אוכל לשכוח ממך . מפרי אהבתי , יצירת נפשי ,
אהובתי חסרת הפגמים .. אושרה שלי .

מהיום אני לא פה יותר , אין מסנ , אין אייסי , אין בלוג ..

לא רוצה להכיר אנשים חדשים , זה רק מכאיב ,

אהבה זה הדבר הכי אכזרי שיכול להיות .

אולי ככה אני אצליח לשכוח ,

הרי את כבר שכחת ממני לא ?