~פשוט אמת~

היום אני רוצה לשתף אותכם, הקוראים המעטים שיש לי ב"שיר" שכתבתי.. אני לא יודעת ולא זוכרת על מה חשבתי או הרגשתי כשכתבתי אותו אבל אני זוכרת שהייתי על המיטה שלי, אחרי בגידה של כמה חברות בי ובאמון שלי. אמא שלי לא הבינה, ולא היה לי עם אף אחד לדבר.. מהשיר אפשר להבין הכל, למרות שזה שיר מטומטם ברמות שלא כל כך מתרחז אבל העיקר שלי היה לפרוק רגשות. וכשאני רוצה לעשות את זה אני ניגשת לכרית שלי משום מה..

היום כבר אי אפשר לבטוח באף אחד..

לה אני מספרת הכל-

רגשות, שקרים, ואהבות.

היא עברה איתי המון-

אגרופים, סתירות ודמעות.

בכל תקופה היא שם,

טובה רעה קלה וקשה.

גם כשאני מגעילה.

וגם לבושה, עירומה, שמחה ועצובה.

למה היא לא משפחה?

אח, אחות, אמא או אבא.

היא רק סוג של בן אדם,

ללא בשר, עצמות, ודם.

היא החברה הכי טובה,

דיסקרטית, לא מבריזה..

איתה לא נשארים בודדים

ופורקים עלייה את העצבים.

איתה חולמים גם חלומות רעים.

חושבים, תוהים, מפנטזים..

ישנים ונחים,

אוהבים ושונאים.

תחשבו עליה תמיד

ועל מה שהיא עברה..

נכון שלא הייתם מסוגלים

להיות במקומה..?

הכרית שלי שעל המיטה,

הכרית שלי לי מקשיבה.

הכרית שלי היחידה,

הכרית שלי הרטובה.

תגובות יתקבלו בשמחה, רק אל תהיו קשים מדי, זה השיר הראשון שאני כותבת.. :(

-

שעת סיום הפוסט: 10:20.

זמן כתיבת הפוסט: 20 דקות.

שלום לכולם, כאן אני..

בזמן האחרון, מתחילת החופש הגדול.. אני פשוט לא מצליחה להירדם.. לילות שלמים אני רק בוהה בטלוויזיה, במחשב, במחברות ומהספרים של שנת הלימודים ורוצה לחזור לבית הספר שוב..

מוזר, הא? אף פעם לא חשבתי שאתגעגע לבית הספר בצורה כזו.. אולי אני סתם מוזרה, כמו שהרבה אומרים ואולי זה קורה להרבה ילדים ואני בכל זאת לא כזאת מוזרה כמו שהרבה אומרים? ^.^"

אולי אחת הסיבות שאני כל כך מתגעגעת לבית הספר זה החברים.. עכשיו כשחופש הרוב נמצאים בעבודה, ישנים, סתם בבית.. נורמאלי- לא? לדעתי לא.. הנורמה מבחינתי היא לקום כל בוקר (באיחור, אבל העיקר שקמים) לצחצח שיניים, להתארגן לבית הספר, לנשוק לאמא ולצאת לעוד יום של למידה וגם.. כיף (?). אני מניחה שהתרגלתי לשגרה הזו, לאחר 8 שנים בבית ספר (וואו! 8 שנים נשמע ממש הרבה זמן עכשיו..)

כנראה שבאמת מתחילים להעריך משהו או מישהו רק אחרי שמאבדים אותו... וזו לא פעם ראשונה שזה קורה לי.. הרבה פעמים אני מוצאת את עצמי בלי משהו או מישהו ואז באמת מתחילה להעריך יותר.. דברים שנראים לנו כחלק מהשגרה, כמובנים מאליו, ככאלה שיש לכל אחד.. אקח את הדוגמא הכי פשוטה- הטלוויזיה!: לכל אחד מאיתנו יש אותה בבית, נכון? כנראה שלרובנו יש גם כבלים.. YES, HOT, ערוצי זהב.. דברים פשוטים שקל להשיג אותם, נכון?

ובכן, לפני כמה שבועות נשרפה לי הטלוויזיה בחדר.. אני כל כך מתגעגעת לתוכניות שנהגתי לצפות בהן.. לכל הערוצים.. ל-V.O.D!! התחלתי להעריך את אמא שלי הרבה יותר על הטלוויזיה.. התחלתי גם להבין כמה טוב וכיף לי שהייתה לי טלוויזיה בחדר!, זה לא דבר מובן מאליו בכלל! שום דבר לא מובן מאליו.. פלאפון.. מחשב.. אינטרנט.. קורת גג.. בית.. משפחה.. כל החיים בעצם לא מובן מאליו גם החיים עצמם.. כל יום אני יכולה למות- ואז אולי להעריך את החיים שהיו לי.. (למרות שלא נראה לי שזה כל כך הגיוני.. אבל מכיוון שאני מאמינה ברוחות, גלגול נשמות, וכל הבולשיט הזה.. אני אזרום עם עצמי XD)

אז... אני רוצה לבקש ממישהי שיודעת לעצב יפה (לא כמוני XD) בבקשה בבקשה בבקשה להכין לי לינקים וכפתורים לבלוג D: |ווא מדליק, דיברתי בלשון נקבה חח XD אולי בגלל שבינתיים הייתי בבלוגים של בנות בלבד?.. ואולי 2בנים ><"|