נקמה מתוקה של החיים שחמקו בין האצבעות

קטנה ופטאטית, ככה אתה גורם לי להרגיש שאני רואה אותך,

צמרמורת, רעידות קטנות בבירכיים, תמיד היתי כזאת ותמיד יהיי

קצת עגום וכואב שאחרי שנה אני עדיין חושבת עליך,יצור.

קצת כואב לחשוב שאחרי כול מה שעבר ביננו, אחרי כול המחלוקות שהתגברנו עליהם כמו גדולים כול מה שנשאר מזה זה זיכרון מתוק שכבר המליח לי בפה,

זכרון מתוק של האתמול שמרגע לרגע נראה כמו שנים, כמו נצח, הרגע מתרחק לי ומתרחק,כול פגישה מיקרית כזארת גורמת לי להרגיש געגוע למה שהיה,אבל אל תדאג, הבהרת את עצמך בצורה מאוד משמעותית שזה די ברור שזה נשאר כעבר, וזה נשאר שם, כואב, טיפשי, ילדותי ומעוות, כזאת אני היתי כזאת אני ישאר ילדה קטנה עם חור ענק, חור שכנראה בשבילך כבר נסגר.תחושה שאף פעם המועקה הענקית הזאת לא תיסגר. אבל וואלה?כמה זמן אני יכולה עוד לבזבז עליך? שנה שנתיים? זהו פיניטו, נגמר, אוווווובר! כנראה שכדאי שאני יתחיל לעכל את המציאות? הגיע הזמן אה?! אז זהו אתה נשארת מאחורה, דף ארוך מלא בזכרות מתוקים, מחרמנים, רומנטים, מילים מרגשות, דף שנסגר וישאר סגור, אני סימתי לחכות.

צ'או בייבי, im leaving the building