בכתיבה חופשית
כי ראיתי את דרכי נעלמת ביער סבוך, בין קירות חורשים
ובתוך האדמה המדממת רגלי ננעצות היכו שורשים |
| 9/2007
ראיון עבודה
יש מן ההכרח להתחיל ולהתעלם מהטיול שלי בקיץ האחרון ולא לפרט עליו כלל, מדי יום עולים לי עוד כמה רעיונות לפוסט חדש עם נושא טוב ותוכן מעניין שעדיפים פי כמה וכמה על פני הסברים וחוויות מהטיול... יכול להיות שאם אתה לא מעדכן תוך כדי- הרעיון מאבד מהערך שלו ולכן אכתוב על ההווה.
לחפש עבודה זה אף פעם לא דבר קל, זאת כמובן- אם אין לך קשרים! וכמובן שלי אין... ועל כן למצוא עבודה בתחום היחיד שבאמת מעניין אותי ושאני מתעתד ללמוד ולעבוד בו בעתיד- נראה כעת כמשאלה בדיונית כמעט ולבטח בלתי אפשרית. אין עבודה בתעשייה, וגם אם יש- לא חוזרים אלי ואני מרגיש כבר כמו בדיחה מהלכת והכי חשוב- מובטלת!
יושב בבית על הכיסא וזז בין הטלוויזייה למחשב, מדי פעם מוסיף עוד איזו קפיצה לכאן או לשם, פוגש חברים, מרים טלפונים ומעביר שבתות וחגים, לילות וערבים אך ברעיון הכללי- לגמרי מחפש מה לעשות עם עצמי! אם לפני הטיול סבלתי מדיפרסייה של אחרי הצבא ולא "הועלתי בטובי" לחפש בעיתון וללכת לראיונות עבודה- היום אני מחפש, בודק, מרים טלפונים ושולח קורות חיים בפקס בשרשרת.
החלק הגדול לא מחזיר אפילו צלצול חזרה ואלו שכן מחזירים צלצול- אלו לבטח לא אלו שרציתי שבאמת יחזירו לי צלצול. בינתיים קבעתי בשבוע שעבר שני ראיונות עבודה וליום ראשון הקרוב אחד נוסף בחסרת קייטרינג, את שני הראיונות שקבעתי בשבוע שעבר אני לא אשכח כל-כך מהר. יצאתי עם המכונית זמן רב לפני כי ידעתי שמדובר בתל-אביב ומקומות חניה בתל אביב זה לא סיפור... זאת אגדה! במשך חצי שעה הסתובבתי מסביב לרובע אחד במטרה למצוא ולו מקום אחד פנוי- גורנישט! נאדה! כלום! למזלי איבדתי תקווה מהראיון עבודה הזה וכשהבנתי שמדובר בחברת כוח אדם אז לא התאכזבתי מהר כל כך ומיהרתי לשני גם הוא זמן רב מראש- העיקר כדי למצוא מקום חניה בזמן באיזור הבורסה ברמת גן.
הסתובבתי במשך עשרים דקות עד שלבסוף מצאתי אחד עם סימון כחול-לבן ומהר רצתי למכולת ממול לקנות כרטיס חניה, הגעתי לבית קפה, הצגתי את זה שבאתי לראיון ואמרו לי לחכות למעלה. חיכיתי חצי שעה... הם אמרו 12, אני דייקתי והיא באה רק ב"וחצי"... נשים את זה בצד... היא נתנה לי דף עם שאלות מזהות ושאלות נוספות שנותנות לחשוב שזאת חברת היי-טק ולא איזה בית קפה שמשמש בסך הכל לעבודה זמנית- מה התכונות החיוביות שלך? מהן השליליות? למה אתה רוצה לעבוד בקפה "..."? מה אתם רוצים ממני?! זה בסך הכל בית קפה!!
לבסוף היא הגיעה וזה שהתיישב בשולחן לידי התגלה גם הוא כעובד בפוטנציה- נתתי לו להיכנס לפני, כשאני יושב עם הגב אליהם, באותו מקום בו התיישבתי מלכתחילה. קראתי עיתון כדי לשרוף את הזמן ומבלי לשים לב העיתון פגע במאפרה והפך אותה מתחת לשולחן כשאפר סיגריות פזור לכל עבר והמאפרה מחולקת לשני חלקיה האורגינלים... איזה בושות... לבסוף הוא הלך ואני התיישבתי מולה, ההתחלה הייתה מפליאה;
"מאיפה אתה בא?"
"מ... (העיר שלי)"
"לא, אני מתכוונת מאיפה אתה?"
"אני לא מבין" מהסס
"אתה מישראל?"
"כן, למה?"
"זה נשמע שיש לך מבטא"
"באמת? איזה?"
"אנגלי"
"טוב, הייתי עכשיו שלושה חודשים בבריטנייה אבל שם אף אחד לא ממש הבין אותי כשדיברתי אנגלית".
היא החלה לחזור ולשאול שאלות רלוונטיות עד... שהיא הגיעה לזקן שלי;
"זקן מלא או שבד"כ מתגלח?"
"מלא"
"מעצב?"
"לא, ממש ככה"
היא הסבה ראשה מעט שמאלה וכשהבנתי שהיא בודקת הזקן (המגולח זיפ-זיפ) סובבתי ראשי ימינה כדי לעזור לה עם הצד השני,
"אתה רוצה אולי לעשות צרפתי?"
((מה נסגר איתך?! מה זה פה- עיצוב זקנים?!) "לא.. זה לא הסטייל שלי"
אם התקבלתי או לא- כרגע אני לא יודע וזה גם ממש לא משנה, אבל ממתי ראיונות עבודה נהיו כל-כך... כאלה?
תאחלו לי בהצלחה בראיון הבא,
סתם אחד.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
